התורה מאוד מקפידה על שמירת חיי האדם. רואים זאת למשל בחומרה היתירה שהיא מייחסת לעבירת שפיכות דמים, "לֹא תִּֿרְצָח", אחת משלושת העבירות שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". אדם שרצח את חברו במזיד ונמלט לעיר המקלט, בית הדין מצווים להוציאו משם ולהעמידו לדין, "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים יט, יג). כמו כן רצח בשגגה דורש תהליך כפרה ארוך וקשה לאדם שמתוך רשלנות וחוסר זהירות קיפח את חיי חברו, תהליך הכולל גלות לעיר מקלט לפרק זמן לא מוגדר שיסתיים רק במות הכהן הגדול. סוגיה זו מלמדת אותנו לנקוט בכל אמצעי הזהירות בכל פעולה או מעשה שעלולים לפגוע בחיי הזולת.
אולם התורה לא מסתפקת בדרישה שלא נסכן חיי אדם בפועל; גם כשחיי אדם קופחו מסיבה בלתי ידועה כפי שמובא בסוף פרשתנו: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" (דברים כא, א) גם במקרה זה נדרשים כמה פעולות לכפרה. ראשית, התורה לא רוצה שמציאת גופת אדם תעניין רק את המוצאים אותה או את עורך ה"חדשות" ברדיו או את צוות המכון הפתולוגי שיצטרכו לזהות את הנפטר; התורה רוצה שכל הקהל, ללא יוצא מן הכלל, יהיו מעורבים בפרטי ה"מחדל הגדול" הזה של רצח שלא פוענח ובתהליך כפרתו. לכן בשלב ראשון "וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל" (שם ב) מי הם זקני העם ושופטיה המצווים למדוד איזו עיר קרובה יותר לחלל? הם חמישה מזקני הסנהדרין הגדולה היושבת בירושלים. עובדה זו שראשי האומה יוצאים מלשכתם ומטפלים בעניין מצביעה על החשיבות שהתורה מייחסת לחיי האדם. כך מסביר מו"ר הרב נבנצל שליט"א.
מדידת המרחק שבין הגופה לבין כל הערים שסביבה חובה היא גם במקרה שרואים בעליל שהחלל נמצא קרוב לעיר מסוימת, כפי שפוסק הרמב"ם: "אפילו נמצא בצד עיר זו, שהדבר ידוע בוודאי שהיא הקרובה-מצווה למדוד" (רמב"ם הלכ' רוצח פ"ט ה"א).
שואל הרב: מהי מטרת כל הטרחה הזאת? למה לא להניח לשוטרים ממחלקת החקירות לעסוק בנושא ולפטור את התעלומה?
אומר הרב שתי תשובות בדבר: דבר ראשון כשנרצח אדם זוהי אכן בעיה ששייכת לטיפול המשטרה אבל בעיקר היא שייכת למשרד החינוך; אם אירע רצח בקרב העם סימן שחייבים להשקיע בחינוך לחשיבות חיי האדם על מנת שזה לא יחזור על עצמו, ומפאת חשיבות הנושא חייבים ראשי העם להשתתף בצעד ראשון זה – המדידה. ראוי לציין שדעת רבי אליעזר בן יעקב (סוטה מה.) היא שכל השבעים ואחד זקני הסנהדרין חייבים להשתתף במדידה ומצטרפים אליהם המלך והכהן הגדול. תהליך זה – מדידת המרחק בין החלל לעיר הקרובה, עריפת העגלה, וכו' – ילמד את העם שלאחר אירוע טראגי כזה לא עוברים לסדר היום.
והתשובה השנייה היא שראשי העם חייבים לדעת היטב על המקרה, וצריכים להבין שכנראה לא עשו מספיק כדי למנוע תופעות מעין אלה. מודעות זאת תחדור אל תוך לבם כאשר יבואו הם בעצמם לטפל במדידה.
לאחר מכן בא תהליך עריפת העגלה: "וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל" (שם ד) עריפה היא מאחור, בעורף, מקום שנעלם מעיני העגלה. דבר זה מרמז על שני דברים:
במילים אחרות הציבור מצהיר שלא היה לו שום קשר למעשה הנורא הזה ולא הייתה לציבור שום אפשרות למנוע אותו.
ולבסוף זקני העיר רוחצים את ידיהם בנחל ומצהירים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (שם ז) והכהנים אומרים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" ורק אז וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם" (שם ח) "הכתוב מבשרם שמשעשו כן – יכפר להם העוון" (רש"י).
חז"ל פירשו שכוונת הביטוי "אשר פדית" היא פדות עם ישראל ממצרים. ומדוע יש להזכיר כאן את היציאה ממצרים? אומרים חז"ל: מפני ש "ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים" (הוריות ו.).
שואל הרב: מה הקשר בין ההרוג הנמצא היום לבין יוצאי מצרים, ומדוע יוצאי מצרים צריכים כפרה על הרצח שארע היום?
אומר הרב: אם היום יש רוצח סימן שמשהוא היה לקוי בדור הקודם, ואם היה משהוא לקוי בדור הקודם סימן שהיה מחדל בחינוך של הדור שלפני כן, וכן הלאה עד דור יוצאי מצרים. אין ספק שהיה קלקול כלשהו, אפילו קטן ביותר, שבמשך הדורות התפתח וגדל עד שהתגלה היום בצורת רצח.
דבר זה מלמד אותנו לקח עצום: צריכים להקפיד בחינוך דור ההמשך ללמד אותם באופן שהדברים ייקלטו עד תום; אסור לפטור את עצמנו בביטוים כמו "הדור שלנו קשה" "הילדים שלנו סרבנים" "מערכת החינוך לקויה". גם אם כל זה נכון אנחנו חייבים לעשות את מירב ההשתדלות על מנת שערכי היהדות יחדרו אל לבם של הבנים, וכמו שהורה לנו רבנו הלימוד צריך להיות בהתלהבות יתירה, כדברי הגמרא "באימה, ברתת וזיע" כמו במעמד הר סיני; באופן כזה המעבר יהיה בחינת כלי ראשון שתמיד מבשל, אבל אם יהיה לימוד קרירי ויבש, ללא התלהבות, יהיה בחינת כלי שני או שלישי שכבר לא מבשלים. יהי רצון שנצליח במשימה זו ונזכה לגדל דור ישרים מבורך.
אולם התורה לא מסתפקת בדרישה שלא נסכן חיי אדם בפועל; גם כשחיי אדם קופחו מסיבה בלתי ידועה כפי שמובא בסוף פרשתנו: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" (דברים כא, א) גם במקרה זה נדרשים כמה פעולות לכפרה. ראשית, התורה לא רוצה שמציאת גופת אדם תעניין רק את המוצאים אותה או את עורך ה"חדשות" ברדיו או את צוות המכון הפתולוגי שיצטרכו לזהות את הנפטר; התורה רוצה שכל הקהל, ללא יוצא מן הכלל, יהיו מעורבים בפרטי ה"מחדל הגדול" הזה של רצח שלא פוענח ובתהליך כפרתו. לכן בשלב ראשון "וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל" (שם ב) מי הם זקני העם ושופטיה המצווים למדוד איזו עיר קרובה יותר לחלל? הם חמישה מזקני הסנהדרין הגדולה היושבת בירושלים. עובדה זו שראשי האומה יוצאים מלשכתם ומטפלים בעניין מצביעה על החשיבות שהתורה מייחסת לחיי האדם. כך מסביר מו"ר הרב נבנצל שליט"א.
מדידת המרחק שבין הגופה לבין כל הערים שסביבה חובה היא גם במקרה שרואים בעליל שהחלל נמצא קרוב לעיר מסוימת, כפי שפוסק הרמב"ם: "אפילו נמצא בצד עיר זו, שהדבר ידוע בוודאי שהיא הקרובה-מצווה למדוד" (רמב"ם הלכ' רוצח פ"ט ה"א).
שואל הרב: מהי מטרת כל הטרחה הזאת? למה לא להניח לשוטרים ממחלקת החקירות לעסוק בנושא ולפטור את התעלומה?
אומר הרב שתי תשובות בדבר: דבר ראשון כשנרצח אדם זוהי אכן בעיה ששייכת לטיפול המשטרה אבל בעיקר היא שייכת למשרד החינוך; אם אירע רצח בקרב העם סימן שחייבים להשקיע בחינוך לחשיבות חיי האדם על מנת שזה לא יחזור על עצמו, ומפאת חשיבות הנושא חייבים ראשי העם להשתתף בצעד ראשון זה – המדידה. ראוי לציין שדעת רבי אליעזר בן יעקב (סוטה מה.) היא שכל השבעים ואחד זקני הסנהדרין חייבים להשתתף במדידה ומצטרפים אליהם המלך והכהן הגדול. תהליך זה – מדידת המרחק בין החלל לעיר הקרובה, עריפת העגלה, וכו' – ילמד את העם שלאחר אירוע טראגי כזה לא עוברים לסדר היום.
והתשובה השנייה היא שראשי העם חייבים לדעת היטב על המקרה, וצריכים להבין שכנראה לא עשו מספיק כדי למנוע תופעות מעין אלה. מודעות זאת תחדור אל תוך לבם כאשר יבואו הם בעצמם לטפל במדידה.
לאחר מכן בא תהליך עריפת העגלה: "וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל" (שם ד) עריפה היא מאחור, בעורף, מקום שנעלם מעיני העגלה. דבר זה מרמז על שני דברים:
- שהחלל נרצח במקום נעלם מעיני העם ולא הייתה שום אפשרות להגיש לו עזרה.
- שהרוצח נעלם מעיני בית הדין שאם לא כן היו מענישים אותו.
במילים אחרות הציבור מצהיר שלא היה לו שום קשר למעשה הנורא הזה ולא הייתה לציבור שום אפשרות למנוע אותו.
ולבסוף זקני העיר רוחצים את ידיהם בנחל ומצהירים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (שם ז) והכהנים אומרים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" ורק אז וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם" (שם ח) "הכתוב מבשרם שמשעשו כן – יכפר להם העוון" (רש"י).
חז"ל פירשו שכוונת הביטוי "אשר פדית" היא פדות עם ישראל ממצרים. ומדוע יש להזכיר כאן את היציאה ממצרים? אומרים חז"ל: מפני ש "ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים" (הוריות ו.).
שואל הרב: מה הקשר בין ההרוג הנמצא היום לבין יוצאי מצרים, ומדוע יוצאי מצרים צריכים כפרה על הרצח שארע היום?
אומר הרב: אם היום יש רוצח סימן שמשהוא היה לקוי בדור הקודם, ואם היה משהוא לקוי בדור הקודם סימן שהיה מחדל בחינוך של הדור שלפני כן, וכן הלאה עד דור יוצאי מצרים. אין ספק שהיה קלקול כלשהו, אפילו קטן ביותר, שבמשך הדורות התפתח וגדל עד שהתגלה היום בצורת רצח.
דבר זה מלמד אותנו לקח עצום: צריכים להקפיד בחינוך דור ההמשך ללמד אותם באופן שהדברים ייקלטו עד תום; אסור לפטור את עצמנו בביטוים כמו "הדור שלנו קשה" "הילדים שלנו סרבנים" "מערכת החינוך לקויה". גם אם כל זה נכון אנחנו חייבים לעשות את מירב ההשתדלות על מנת שערכי היהדות יחדרו אל לבם של הבנים, וכמו שהורה לנו רבנו הלימוד צריך להיות בהתלהבות יתירה, כדברי הגמרא "באימה, ברתת וזיע" כמו במעמד הר סיני; באופן כזה המעבר יהיה בחינת כלי ראשון שתמיד מבשל, אבל אם יהיה לימוד קרירי ויבש, ללא התלהבות, יהיה בחינת כלי שני או שלישי שכבר לא מבשלים. יהי רצון שנצליח במשימה זו ונזכה לגדל דור ישרים מבורך.
