משה רבנו אומר לבני ישראל: "וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹקיךָ הוּא הָאֱלֹקים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר" (דברים ז, ט) דהיינו: הקב"ה לא ממהר לשלם שכרם של צדיקים מיד אלא פורש את זכותם לטווח של אלף דור. אנחנו נהנים כעת מזכותם של אבותינו, אברהם יצחק ויעקב; תשלום שכר פועלם מהווה זכות קיום לנו, הבנים. לעומת זאת: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ" (שם י) לרשע הוא משלם שכרו "אל פניו": "בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא" (רש"י) הוא לא מאחר את התשלום על המעשים הטובים של הרשע.
מסביר מו"ר הרב נבנצל שליט"א: זהו אחד התירוצים על השאלה הידועה מדוע צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. הצדיק לפעמים נכשל בעבירה מסוימת ועליה חייב לשלם; מה עושה הקב"ה? גובה ממנו את ה"חוב" בייסורים בעולם הזה על מנת לתת לו את שכרו מושלם בעולם הנצח. לעומתו הרשע עשה כמה מצוות ומעשים טובים שבגינם מגיע לו שכר; מה עושה הקב"ה? משלם לו את שכרו בעולם הזה ומעניש אותו בעולם הבא. כשאנחנו מסתכלים הסתכלות שטחית, חיצונית, נראה לנו אי צדק שאדם העושה את רצון ה' ומקפיד על קלה כבחמורה סובל ייסורים הממררים את חייו, ומאידך אדם הכופר בטובת ה' ובחסדיו ומתנהג שלא כרצון הבורא – חי חיי נחת ותענוגים ברווחה. והנה מגלה לנו התורה שלא כל מה שמבריק זה זהב, שהצלחות מסוג זה לפעמים הן לרעת האדם ומאידך חיים קשים וצרות לפעמים הם כרטיס כניסה לחיי עונג רוחני שעין לא ראתה.
כשנתבונן למשל בגלות מצרים נגלה שמתו עשרות אלפי אנשים – דורות שלמים נספו, החל מעבדים מקושי השעבוד, תינוקות שנזרקו ליאור שמהם היו יכולים לצאת אלפים ורבבות. מדוע זה קרה? למה מתו כל כך הרבה יהודים?
התורה רומזת לנו תשובה לשאלה זו: "וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ד, כ) מצרים מכונה בתורה "כור הברזל" שנצרך כדי לצרוף בו את ישראל מהפסולת שבה; כשם שהצדיק צריך לעבור תהליך של זיכוך על ידי הייסורים, כך ישראל צריכים לעבור גלות כדי להוציא מהם את הפסולת. תהליך זיכוך זה יחזור לעתיד לבוא כדברי הנביא: "וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב" (זכריה יג, ט) כשם שצורפים כסף וזהב כדי להוציא מהם את הסיגים כך גם את ישראל צורפים משום שנמשלו לכסף וזהב שחייבים זיכוך; גרוטאות לא מדקדקים להוציא מהם את הפסולת, וכששוקלים אותם לא משנה את יש סטייה של כמה קילוגרמים לכאן או לכאן. אבל זהב בודקים בזכוכית מגדלת ושוקלים אותו במיליגרמים, וככל שנמצא בו פחות סיבים ערכו יהיה גבוה יותר.
קו מחשבה זה יעזור לנו להבין במקצת תופעות קשות ומכאיבות בקרב עמינו. אם יש צרות בישראל יותר מכל שאר אומות העולם, הסיבה לכך היא מעלתם הגבוהה של ישראל, מפני שהם ככסף וזהב שבוחנים אותם היטב מכל פגם ולו הקטן ביותר.
ה"כוזרי" אומר שעם ישראל הם לב העולם ואומות העולם הם שאר חלקי הגוף. כשנותנים מכה בלב הסכנה גדולה יותר ממכה בשאר האברים; כל מכה קטנה בלב יכולה להמית מה שאין כן מכה באותה עוצמה באבר אחר. לכן יש יותר צרות בישראל כי הם רגישים יותר. אם האבות היו מקבלים את שכרם בעולם הזה או אז לא היה לנו היום זכות קיום; ואם תרח היה מקבל את עונשו בעולם הזה לא היה נולד אברהם אבינו ובכלל לא היה עם ישראל. הרי לנו תשובה נוספת מדוע רשע וטוב לו; לפעמים הוא לא מקבל את עונשו בגלל שעתיד לצאת ממנו או מזרעו אדם גדול, אפילו ענק בענקים כמו אברהם אבינו. הרמב"ם אומר: ייתכן שלאדם או משפחה יהיה ארמון מפואר במשך מאה שנה ומי שמסתכל לא מבין למה מגיע להם ארמון כזה. אולם הקב"ה יודע תעלומות ומחזיק בידם את הארמון משום שיום אחד יעבור משם יהודי צדיק שעייף מטורח הדרך ורוצה לנוח בצל של אחד הכתלים שלו. כמובן שלקב"ה יש גם חשבון עם בעל הארמון אבל כל זכות קיומו הוא רק בשביל הנאתו של אותו צדיק. הרי לנו עוד ראייה שאין באפשרותנו להבין את דרכי ה' והנהגתו בעולם ואין בהשגתנו לפענח מדוע צדיק ורע לו ורשע וטוב לו.
כשהקב"ה עושה משפט עם הרשעים, קידוש ה' גדול יש בעולם. שלמה המלך אמר: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה" (משלי טז, ד) מסביר הרלב"ג: "...מה שתראה שיוזק הרשע ליום רעה הוא לתועלת כי בזה תועלת ללקיחת המוסר". למעשה כל מה שהקב"ה ברא בעולמו לכבודו בראו, כדברי הנביא: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מג, ז) גם הרשע נברא לכבוד שמיים. איזה כבוד שמיים? שיראו את העונש שהוא מקבל ויאמרו: פלוני שעשה רעה תראו מה קרה לו.
צום החמישי (תשעה באב) יהפוך ליום טוב בקרוב ואז יתברר שהחורבן וההרס ששתלו הגויים שבאו בנחלת השי"ת – הכל יהיה לקידוש שם שמיים. גם כל הצרות שעשו לעם ישראל בהיסטוריה, רדיפות פוגרומים והרג שעשו רומאים גרמנים וערבים, הכל יהיה קידוש ה' גדול; אז יתברר לעין כל מי הם תכלית העולם, מי הם הלב של העולם. אבל בינתיים אין ידינו רמה אלא יד הגויים, וצריכים עדיין לצום בצום החמישי ועוד לא זכינו שיתהפך ליום טוב.
אבל דבר אחד חייב להיות נגד עיננו תמיד: משה אמת ותורתו אמת, וכל דברי הנביאים אמת. כל הנבואות על חורבן בית המקדש התקיימו; ההיסטוריה הוכיחה את זה. ממילא גם הנבואות על הגאולה העתידית יתגשמו ובקרוב, ועל ידי ההשתדלות שלנו בהתחזקות בתורה ובמצוות ואהבת חינם נזכה כולנו לעבוד בבית המקדש השלישי במהרה בימנו.
מסביר מו"ר הרב נבנצל שליט"א: זהו אחד התירוצים על השאלה הידועה מדוע צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. הצדיק לפעמים נכשל בעבירה מסוימת ועליה חייב לשלם; מה עושה הקב"ה? גובה ממנו את ה"חוב" בייסורים בעולם הזה על מנת לתת לו את שכרו מושלם בעולם הנצח. לעומתו הרשע עשה כמה מצוות ומעשים טובים שבגינם מגיע לו שכר; מה עושה הקב"ה? משלם לו את שכרו בעולם הזה ומעניש אותו בעולם הבא. כשאנחנו מסתכלים הסתכלות שטחית, חיצונית, נראה לנו אי צדק שאדם העושה את רצון ה' ומקפיד על קלה כבחמורה סובל ייסורים הממררים את חייו, ומאידך אדם הכופר בטובת ה' ובחסדיו ומתנהג שלא כרצון הבורא – חי חיי נחת ותענוגים ברווחה. והנה מגלה לנו התורה שלא כל מה שמבריק זה זהב, שהצלחות מסוג זה לפעמים הן לרעת האדם ומאידך חיים קשים וצרות לפעמים הם כרטיס כניסה לחיי עונג רוחני שעין לא ראתה.
כשנתבונן למשל בגלות מצרים נגלה שמתו עשרות אלפי אנשים – דורות שלמים נספו, החל מעבדים מקושי השעבוד, תינוקות שנזרקו ליאור שמהם היו יכולים לצאת אלפים ורבבות. מדוע זה קרה? למה מתו כל כך הרבה יהודים?
התורה רומזת לנו תשובה לשאלה זו: "וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ד, כ) מצרים מכונה בתורה "כור הברזל" שנצרך כדי לצרוף בו את ישראל מהפסולת שבה; כשם שהצדיק צריך לעבור תהליך של זיכוך על ידי הייסורים, כך ישראל צריכים לעבור גלות כדי להוציא מהם את הפסולת. תהליך זיכוך זה יחזור לעתיד לבוא כדברי הנביא: "וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב" (זכריה יג, ט) כשם שצורפים כסף וזהב כדי להוציא מהם את הסיגים כך גם את ישראל צורפים משום שנמשלו לכסף וזהב שחייבים זיכוך; גרוטאות לא מדקדקים להוציא מהם את הפסולת, וכששוקלים אותם לא משנה את יש סטייה של כמה קילוגרמים לכאן או לכאן. אבל זהב בודקים בזכוכית מגדלת ושוקלים אותו במיליגרמים, וככל שנמצא בו פחות סיבים ערכו יהיה גבוה יותר.
קו מחשבה זה יעזור לנו להבין במקצת תופעות קשות ומכאיבות בקרב עמינו. אם יש צרות בישראל יותר מכל שאר אומות העולם, הסיבה לכך היא מעלתם הגבוהה של ישראל, מפני שהם ככסף וזהב שבוחנים אותם היטב מכל פגם ולו הקטן ביותר.
ה"כוזרי" אומר שעם ישראל הם לב העולם ואומות העולם הם שאר חלקי הגוף. כשנותנים מכה בלב הסכנה גדולה יותר ממכה בשאר האברים; כל מכה קטנה בלב יכולה להמית מה שאין כן מכה באותה עוצמה באבר אחר. לכן יש יותר צרות בישראל כי הם רגישים יותר. אם האבות היו מקבלים את שכרם בעולם הזה או אז לא היה לנו היום זכות קיום; ואם תרח היה מקבל את עונשו בעולם הזה לא היה נולד אברהם אבינו ובכלל לא היה עם ישראל. הרי לנו תשובה נוספת מדוע רשע וטוב לו; לפעמים הוא לא מקבל את עונשו בגלל שעתיד לצאת ממנו או מזרעו אדם גדול, אפילו ענק בענקים כמו אברהם אבינו. הרמב"ם אומר: ייתכן שלאדם או משפחה יהיה ארמון מפואר במשך מאה שנה ומי שמסתכל לא מבין למה מגיע להם ארמון כזה. אולם הקב"ה יודע תעלומות ומחזיק בידם את הארמון משום שיום אחד יעבור משם יהודי צדיק שעייף מטורח הדרך ורוצה לנוח בצל של אחד הכתלים שלו. כמובן שלקב"ה יש גם חשבון עם בעל הארמון אבל כל זכות קיומו הוא רק בשביל הנאתו של אותו צדיק. הרי לנו עוד ראייה שאין באפשרותנו להבין את דרכי ה' והנהגתו בעולם ואין בהשגתנו לפענח מדוע צדיק ורע לו ורשע וטוב לו.
כשהקב"ה עושה משפט עם הרשעים, קידוש ה' גדול יש בעולם. שלמה המלך אמר: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה" (משלי טז, ד) מסביר הרלב"ג: "...מה שתראה שיוזק הרשע ליום רעה הוא לתועלת כי בזה תועלת ללקיחת המוסר". למעשה כל מה שהקב"ה ברא בעולמו לכבודו בראו, כדברי הנביא: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיהו מג, ז) גם הרשע נברא לכבוד שמיים. איזה כבוד שמיים? שיראו את העונש שהוא מקבל ויאמרו: פלוני שעשה רעה תראו מה קרה לו.
צום החמישי (תשעה באב) יהפוך ליום טוב בקרוב ואז יתברר שהחורבן וההרס ששתלו הגויים שבאו בנחלת השי"ת – הכל יהיה לקידוש שם שמיים. גם כל הצרות שעשו לעם ישראל בהיסטוריה, רדיפות פוגרומים והרג שעשו רומאים גרמנים וערבים, הכל יהיה קידוש ה' גדול; אז יתברר לעין כל מי הם תכלית העולם, מי הם הלב של העולם. אבל בינתיים אין ידינו רמה אלא יד הגויים, וצריכים עדיין לצום בצום החמישי ועוד לא זכינו שיתהפך ליום טוב.
אבל דבר אחד חייב להיות נגד עיננו תמיד: משה אמת ותורתו אמת, וכל דברי הנביאים אמת. כל הנבואות על חורבן בית המקדש התקיימו; ההיסטוריה הוכיחה את זה. ממילא גם הנבואות על הגאולה העתידית יתגשמו ובקרוב, ועל ידי ההשתדלות שלנו בהתחזקות בתורה ובמצוות ואהבת חינם נזכה כולנו לעבוד בבית המקדש השלישי במהרה בימנו.
