פרשתנו פותחת בתורת היולדת: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר...וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ב-ג) אומרת הגמרא: "וביום השמיני...ואפילו בשבת" (שבת קלב.) דהיינו: אם יום השמיני ללידת התינוק חל בשבת, מלין אותו למרות שברית המילה כרוך בחילול שבת, שהרי יש בו איסור מלאכה, הואיל והתורה הדגישה "וביום" במקום שהייתה יכולה לומר "ובשמיני ימול...", לומדים מכאן שמילה דוחה שבת.
מעיר מו"ר הרב נבנצל שליט"א: שמירת שבת היא מהמצוות החמורות ביותר; יש בה מצוות עשה ומצוות לא תעשה, והיא חוזרת ונשנית כמה פעמים בתורה. חומרתה באה לידי ביטוי בעונש החמור שיש על מי שמחלל שבת במזיד: בעדים ובהתראה – עונשו סקילה, ללא עדים והתראה – כרת, ומי שעשה מלאכה בשוגג – חייב קורבן חטאת. בנוסף לכך אדם מוזהר על שביתת ילדיו הקטנים, עבדיו ואפילו על שביתת בהמתו.
שמירת שבת היא עדות שהקב"ה ברא את העולם; כשם שבששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ וביות השביעי שבת, כך אנחנו עושים מלאכתנו בששה ימים ושובתים ביום שבת, וכך אנו מבטאים את אמונתנו בייחוד השי"ת ומעידים שהוא השולט בכל הכוחות.
אם כן, שואל הרב, מדוע מצוות מילה דוחה שבת? מה הנקודה במצוות מילה שהופכת אותה לבעלת משקל כל כך כבד עד שבכוחה לדחות מצווה יסודית כשבת, בעוד שמצוות יסודיות וחשובות אחרות אינן דוחות שבת? אומנם מצוות מילה היא מצווה יסודית ששמה "ברית" מילה, כפי שנאמר לאברהם אבינו: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז, ז) ובזכותה יורשים את הארץ שנאמר: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ... אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן...וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם" (שם ח-י) "ומה היא שמירתה? "זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם כל זכר" (רש"י). ובכל זאת צריכים להבין מדוע השבת נידחת מפניה.
אומר הרב: למעשה ישנן עוד שתי מצוות נוספות שדוחות שבת: קורבנות שזמנם קבוע ופיקוח נפש. השבת היא בבחינת נפש של עם ישראל, כפי שדורשים חז"ל את הפסוק: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז) "כיון ששבת (האדם), וי! אבדה נפש" (תענית כז:) דהיינו: כיון שיצאה השבת יצאה ביחד איתה הנשמה היתרה שנוספה לנו בשבת. וכשם שישנן שלש עבירות שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור", כלומר שמחויבים למסור את הנפש על מנת לא להיכשל בהן, ואלו הן: גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכת דמים – כנגדן עומדות שלושת המצוות הללו: ברית מילה, קורבנות ופיקוח נפש, שקיומן מהווה ניגוד לאותן עברות. ונסביר את הדברים:
בנוגע לעבודה זרה, ידוע החיוב למסור את הנפש על מנת שלא לעבוד עבודה זרה, וכבר היו יהודים רבים בהיסטוריה שנרצחו באכזריות על קידוש השם. והנה התורה אומרת שהקורבנות מרחיקים את האדם מעבודה זרה: "לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד... וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם" (ויקרא יז, ה-ז) הרי לנו קורבנות כנגד עבודה זרה.
גילוי עריות גם היא מהמצוות שחייבים למסור את הנפש עליה, וברית המילה מסייעת בידי האדם להתגבר על יצר העריות. כפי שגילו לנו רבותינו הראשונים (הרמב"ן בראשית יז ט, רד"ק שם יא) שהברית עוזרת לשמור על קדושה וטהרה בחיי המשפחה.
שפיכות דמים גם היא מהאיסורים החמורים שעליהם נאמר ייהרג ואל יעבור; אסור לקפח את חיי הזולת אפילו על חשבון חיינו הפרטיים. כנגד איסור חמור זה עומדת מצוות פיקוח נפש דהיינו לעשות את מקסימום המאמץ על מנת להאריך את חיי הזולת.
והנה, בעוד שבשתי המצוות הראשונות, קורבנות וברית מילה, רק המצווה עצמה דוחה שבת ולא "מכשירי המצווה"; למשל: הקרבת הקורבן דוחה שבת אבל הבאתו דרך רשות הרבים, דבר שאפשר לעשותו מערב שבת, אינו דוחה שבת; הוא הדין ברית מילה, חיתוך העורלה דוחה שבת אבל יצירת הסכין או הבאתו מחוץ לתחום, דברים שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים שבת. לא כן פיקוח נפש, אין מהפוסקים מי שיאמר שמכשירי פיקוח נפש לא דוחים שבת, אפילו במקרה שהתרשלו בהכנתם. כך למשל מותר לחתוך תחבושת לחולה שיש בו סכנה, גם אם היה אפשר להכין אותה מערב שבת. מה הסיבה להבדל משמעותי זה?
אומר הרב: ההיתר לקיים מצווה על חשבון חילול שבת הוא היתר יוצא דופן, לכן מותר רק מעשה המצווה אך לא מכשיריו. במקרה של קורבנות או ברית מילה שהן מצוות שבין אדם למקום, הקב"ה מעדיף שלא נחלל את קדושת השבת בשביל מכשירי המצווה למרות שהמילה או הקורבן יידחו ליום המחרת. אבל פיקוח נפש היא מצווה שבין אדם לחברו, ואם לא נחלל שבת בשביל מכשירי המצווה עלולים לקפח חיי אדם, לכן במקרה זה הקב"ה לא רצה שנשמור מצוותו על חשבון חיי אדם מישראל.
תירוץ נוסף, אומר הרב, האדם הוא זה שמחליט להביא קורבן או למול את בנו; שתי מצוות אלו תלויות בבחירתו החופשית של האדם, ואם רק ירצה, וכמובן תהיה לו סיעתא דשמיא יוכל להשלים את קיומן. לא כך בפיקוח נפש: הקב"ה גוזר מי יחיה ומי ימות, החיים והמוות לא בידי האדם ולא תלויים בבחירתו; אם כן כל מה שבידינו לעשות הוא להשתדל להאריך כמה שיותר את חיי הזולת בכל הדרכים האפשריות. יוצא אם כן שגם מכשירי פיקוח נפש הם חלק מהמצווה עצמה ומותר לעשותם בשבת.
מוסיף הרב: ייתכן שזה הטעם שאין הולכים אחר הרוב בפיקוח נפש, למשל: אם נלכד אדם מתחת להריסות מחללים את השבת גם אם כל הדיירים גויים ורק אחד יהודי. והסיבה לכך היא מפני שהמצווה היא לא עצם ההצלה, שהרי סוף סוף החיים לא בידינו, אלא ההשתדלות להציל, והואיל וכוונת המציל היא להציל יהודי, הכלל שהולכים אחר הרוב הוא לא רלוונטי במקרה זה.
על דרך הרמז: שבת – ראשי תיבות שמירת הנפש, ברית מילה, תמידים ומוספים (קורבנות שזמנם קבוע).
מעיר מו"ר הרב נבנצל שליט"א: שמירת שבת היא מהמצוות החמורות ביותר; יש בה מצוות עשה ומצוות לא תעשה, והיא חוזרת ונשנית כמה פעמים בתורה. חומרתה באה לידי ביטוי בעונש החמור שיש על מי שמחלל שבת במזיד: בעדים ובהתראה – עונשו סקילה, ללא עדים והתראה – כרת, ומי שעשה מלאכה בשוגג – חייב קורבן חטאת. בנוסף לכך אדם מוזהר על שביתת ילדיו הקטנים, עבדיו ואפילו על שביתת בהמתו.
שמירת שבת היא עדות שהקב"ה ברא את העולם; כשם שבששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ וביות השביעי שבת, כך אנחנו עושים מלאכתנו בששה ימים ושובתים ביום שבת, וכך אנו מבטאים את אמונתנו בייחוד השי"ת ומעידים שהוא השולט בכל הכוחות.
אם כן, שואל הרב, מדוע מצוות מילה דוחה שבת? מה הנקודה במצוות מילה שהופכת אותה לבעלת משקל כל כך כבד עד שבכוחה לדחות מצווה יסודית כשבת, בעוד שמצוות יסודיות וחשובות אחרות אינן דוחות שבת? אומנם מצוות מילה היא מצווה יסודית ששמה "ברית" מילה, כפי שנאמר לאברהם אבינו: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז, ז) ובזכותה יורשים את הארץ שנאמר: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ... אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן...וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם" (שם ח-י) "ומה היא שמירתה? "זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם כל זכר" (רש"י). ובכל זאת צריכים להבין מדוע השבת נידחת מפניה.
אומר הרב: למעשה ישנן עוד שתי מצוות נוספות שדוחות שבת: קורבנות שזמנם קבוע ופיקוח נפש. השבת היא בבחינת נפש של עם ישראל, כפי שדורשים חז"ל את הפסוק: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז) "כיון ששבת (האדם), וי! אבדה נפש" (תענית כז:) דהיינו: כיון שיצאה השבת יצאה ביחד איתה הנשמה היתרה שנוספה לנו בשבת. וכשם שישנן שלש עבירות שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור", כלומר שמחויבים למסור את הנפש על מנת לא להיכשל בהן, ואלו הן: גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכת דמים – כנגדן עומדות שלושת המצוות הללו: ברית מילה, קורבנות ופיקוח נפש, שקיומן מהווה ניגוד לאותן עברות. ונסביר את הדברים:
בנוגע לעבודה זרה, ידוע החיוב למסור את הנפש על מנת שלא לעבוד עבודה זרה, וכבר היו יהודים רבים בהיסטוריה שנרצחו באכזריות על קידוש השם. והנה התורה אומרת שהקורבנות מרחיקים את האדם מעבודה זרה: "לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד... וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם" (ויקרא יז, ה-ז) הרי לנו קורבנות כנגד עבודה זרה.
גילוי עריות גם היא מהמצוות שחייבים למסור את הנפש עליה, וברית המילה מסייעת בידי האדם להתגבר על יצר העריות. כפי שגילו לנו רבותינו הראשונים (הרמב"ן בראשית יז ט, רד"ק שם יא) שהברית עוזרת לשמור על קדושה וטהרה בחיי המשפחה.
שפיכות דמים גם היא מהאיסורים החמורים שעליהם נאמר ייהרג ואל יעבור; אסור לקפח את חיי הזולת אפילו על חשבון חיינו הפרטיים. כנגד איסור חמור זה עומדת מצוות פיקוח נפש דהיינו לעשות את מקסימום המאמץ על מנת להאריך את חיי הזולת.
והנה, בעוד שבשתי המצוות הראשונות, קורבנות וברית מילה, רק המצווה עצמה דוחה שבת ולא "מכשירי המצווה"; למשל: הקרבת הקורבן דוחה שבת אבל הבאתו דרך רשות הרבים, דבר שאפשר לעשותו מערב שבת, אינו דוחה שבת; הוא הדין ברית מילה, חיתוך העורלה דוחה שבת אבל יצירת הסכין או הבאתו מחוץ לתחום, דברים שאפשר לעשותם מערב שבת אינם דוחים שבת. לא כן פיקוח נפש, אין מהפוסקים מי שיאמר שמכשירי פיקוח נפש לא דוחים שבת, אפילו במקרה שהתרשלו בהכנתם. כך למשל מותר לחתוך תחבושת לחולה שיש בו סכנה, גם אם היה אפשר להכין אותה מערב שבת. מה הסיבה להבדל משמעותי זה?
אומר הרב: ההיתר לקיים מצווה על חשבון חילול שבת הוא היתר יוצא דופן, לכן מותר רק מעשה המצווה אך לא מכשיריו. במקרה של קורבנות או ברית מילה שהן מצוות שבין אדם למקום, הקב"ה מעדיף שלא נחלל את קדושת השבת בשביל מכשירי המצווה למרות שהמילה או הקורבן יידחו ליום המחרת. אבל פיקוח נפש היא מצווה שבין אדם לחברו, ואם לא נחלל שבת בשביל מכשירי המצווה עלולים לקפח חיי אדם, לכן במקרה זה הקב"ה לא רצה שנשמור מצוותו על חשבון חיי אדם מישראל.
תירוץ נוסף, אומר הרב, האדם הוא זה שמחליט להביא קורבן או למול את בנו; שתי מצוות אלו תלויות בבחירתו החופשית של האדם, ואם רק ירצה, וכמובן תהיה לו סיעתא דשמיא יוכל להשלים את קיומן. לא כך בפיקוח נפש: הקב"ה גוזר מי יחיה ומי ימות, החיים והמוות לא בידי האדם ולא תלויים בבחירתו; אם כן כל מה שבידינו לעשות הוא להשתדל להאריך כמה שיותר את חיי הזולת בכל הדרכים האפשריות. יוצא אם כן שגם מכשירי פיקוח נפש הם חלק מהמצווה עצמה ומותר לעשותם בשבת.
מוסיף הרב: ייתכן שזה הטעם שאין הולכים אחר הרוב בפיקוח נפש, למשל: אם נלכד אדם מתחת להריסות מחללים את השבת גם אם כל הדיירים גויים ורק אחד יהודי. והסיבה לכך היא מפני שהמצווה היא לא עצם ההצלה, שהרי סוף סוף החיים לא בידינו, אלא ההשתדלות להציל, והואיל וכוונת המציל היא להציל יהודי, הכלל שהולכים אחר הרוב הוא לא רלוונטי במקרה זה.
על דרך הרמז: שבת – ראשי תיבות שמירת הנפש, ברית מילה, תמידים ומוספים (קורבנות שזמנם קבוע).
