חז"ל תיקנו לנו לקרא בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן את פרשת החודש.
שואל הרב נבנצל שליט"א: מהי מטרת תקנה זו? למה כ"כ חשוב שנשמע קריאה זו לפני ר"ח?
מסביר הרב, כדי שכולנו נדע מהן המצוות הרבות הקשורות לקורבן פסח, הכנת המצות, השבתת החמץ, איסור בל יראה ובל ימצא, וכו'. המצוות הללו מתוארות בפרשה החודש.
והיות ואת קורבן פסח חייבים להקריב בטהרה (אלא אם כן רוב ישראל טמאים שאז מקריבים אותו בטומאה), תיקנו חז"ל לקרוא בשבת שלפני כן פרשת פרה העוסקת בתהליך טהרת הטמאים על מנת שעם ישראל יהיו טהורים לקראת הקרבת קורבן פסח.
אומנם בכל שלושת הרגלים חייבים להיות טהורים, שהרי עלייה לרגל מלווה בעולת ראייה ושלמי חגיגה, שכמו שאר הקורבנות חייבים להקריבם בטהרה, אבל בפסח ישנה חומרה מיוחדת שאין בשאר רגלים: מי שאינו טמא או אינו בדרך רחוקה, ולא הביא קורבן פסח בזמנו (כמובן שלא היה אנוס) חייב כרת, עונש חמור ביותר שלא מצאנו לו אח ורע; לעומת זאת מי שלא הביא עולת ראייה יש לו תשלומים כל שבעה; אומנם מי שלא הביא קורבן פסח בזמנו יביא קורבן בפסח שני אבל רק במקרים מסוימים.
הרב מסביר טעם נוסף מדוע מקדימים לקרוא פרשת פרה לפני פרשת החודש: כשמשה רבינו מתחיל ללמד את עם ישראל את הדינים השייכים לקורבן פסח הוא אומר להם: "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב, כא). מה פירוש המילה "משכו"? הפסוק היה מובן גם בלעדיה: "קחו לכם צאן" וכו'. דרשו חז"ל: משכו ידכם מעבודה זרה ורק אחרי כן שחטו הפסח, משום שבשביל להקריב קורבן פסח חייבים להתרחק מעבודה זרה; כל זמן שאתם מאמינים בתועבות מצרים אי אפשר להקריב קורבן פסח. התנאי הראשון אם כן הוא משכו ידכם מעבודה זרה, אבל לא רק במעשה – גם מחשבות מוטעות נחשבות לחיסרון גדול, למשל: אדם שלא עובד עבודה זרה אבל הוא מקריב את הקורבן כי הוא חושב שהקב"ה צריך את הבהמה, נחשב לחיסרון גדול. התורה אומרת: "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ" (ויקרא כב, כט) דרשו חז"ל: "לרצונכם" כלומר אתם צריכים לדעת שאתם מקריבים קורבן בשביל שיהיה לכם לרצון ולא כי חסר לקב"ה משהו, כפי שאומר דוד המלך: "כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף: אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ" (תהילים נ,י-יב) כל העולם שייך לקב"ה, אם הוא רוצה יכול לברוא אלף אילים בכל יום ולא צריך את הבהמה שלנו. הקורבן הוא לא "שוחד" שנותנים כדי שהשי"ת ימלא את רצוננו, מטרת הקורבן הוא כדי שנתקרב אליו. יוצא אם כן שאדם המביא קורבן צריך להתנהג כאילו "נותן" משהו לה', הוא גורם לו "נחת רוח שנעשה רצונו" אבל בפועל האדם מקבל ולא נותן כי לא חסר לה' כלום.
על פי יסוד זה מסביר הרב את הטענה על הנשיאים. כשהתורה מתארת בפרשתנו את הבאת התרומה לצורך הקמת המשכן, כתוב: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן" (שמות לה, כז) מעיר רש"י: "א"ר נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה? אלא כך אמרו נשיאים: יתנדבו צבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל שנאמר: "והמלאכה היתה דים" אמרו נשיאים: מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השהם וגו' לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה; ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב" לכאורה יש להבין: מה רע בהחלטת הנשיאים? כל אחד מישראל יביא את מה שהוא רוצה לתרום להקמת המשכן והם ישלימו את החסר, לכאורה זה הרבה יותר יעיל!
התשובה היא: מצד היעילות הנהגת הנשיאים היא טובה ויעילה. אבל הטעות היא שהם התייחסו למשכן כאל עני שעליו התורה אומרת שצריך לתת לו: "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו, ח) והאמת שלמשכן לא חסר כלום, "כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ" (תהילים שם) התורה לא מבקשת "נדיבי כסף" או "נדיבי זהב", התורה דורשת "נדיבי לב", "רחמנא ליבא בעי"(סנהדרין קו:) אם כן היו צריכים להקדים את תרומתם. ואכן בחנוכת המשכן תיקנו את טעותם והקדימו להתנדב את קורבנם, והנה מרובה מידה טובה ממידה רעה, ותמורת שתי אותיות שנחסרו משמם הוסיפו שמונים ותשעה פסוקים בחנוכת המשכן, כשהתורה חוזרת ומפרטת את קורבנו של כל נשיא ונשיא. אומנם אסור לנו למתוח ביקורת על נשיאי ישראל שהיו גדולי עולם, אלא שכל מטרתנו היא ללמוד לקח ממעשה זה ולהבין שאנחנו לא "נותנים" מאומה כשמביאים קורבן; הבנה זו היא ההרחקה שדרשו חז"ל בפסוק "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן", להתרחק מהמחשבה שאני יכול "להכתיב" לה' מה לעשות ע"י הקורבן.
טעם נוסף להקדמת קריאת פרשת פרה לפרשת החודש הוא שכידוע הפרה האדומה באה לכפר על חטא העגל שהוא שורש חטא עבודה זרה. עיון בסוגיית פרה אדומה מביא אותנו לשרש מתוכנו טעות חטא העגל, שכפי שלמדנו הייתה שעם ישראל ביקשו תחליף למשה רבינו שכבר איננו; מקום חדש להשראת השכינה. הם רצו "לקבוע" איפה הקב"ה ישרה את שכינתו, וחלקם שילמו בחייהם על טעות זו.
כשבאים להקריב את קורבן פסח צריכים להיות מוכנים, צריכים לעקור מתוכנו מחשבות זרות, חייבים לדעת בבירור שאין עוד מלבדו, שאין שום כוח אחר בעולם מלבד הקב"ה. צריכים לקיים את רצון ה'. דעת תורה היא רצון ה', ומי שרוצה לדעת מה היא דעת תורה צריך לפנות לתלמידי חכמים ולשמוע בקולם. זאת ההכנה הדרושה לקורבן פסח ולליל הסדר.
בנוסף לזה, כשמספרים בליל הסדר את סיפור יציאת מצרים צריכים להרגיש את תחושת הכרת הטוב על כל החסד שעשה הקב"ה עם אבותינו, שהוציא אותם מבית עבדים, וגם על כל טובות וחסדים שעושה איתנו יום יום, ומתוך זה להגיע לאהבת ה' אמיתית.
יהי רצון שנזכה עוד השנה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבניין בית המקדש בב"א.
שואל הרב נבנצל שליט"א: מהי מטרת תקנה זו? למה כ"כ חשוב שנשמע קריאה זו לפני ר"ח?
מסביר הרב, כדי שכולנו נדע מהן המצוות הרבות הקשורות לקורבן פסח, הכנת המצות, השבתת החמץ, איסור בל יראה ובל ימצא, וכו'. המצוות הללו מתוארות בפרשה החודש.
והיות ואת קורבן פסח חייבים להקריב בטהרה (אלא אם כן רוב ישראל טמאים שאז מקריבים אותו בטומאה), תיקנו חז"ל לקרוא בשבת שלפני כן פרשת פרה העוסקת בתהליך טהרת הטמאים על מנת שעם ישראל יהיו טהורים לקראת הקרבת קורבן פסח.
אומנם בכל שלושת הרגלים חייבים להיות טהורים, שהרי עלייה לרגל מלווה בעולת ראייה ושלמי חגיגה, שכמו שאר הקורבנות חייבים להקריבם בטהרה, אבל בפסח ישנה חומרה מיוחדת שאין בשאר רגלים: מי שאינו טמא או אינו בדרך רחוקה, ולא הביא קורבן פסח בזמנו (כמובן שלא היה אנוס) חייב כרת, עונש חמור ביותר שלא מצאנו לו אח ורע; לעומת זאת מי שלא הביא עולת ראייה יש לו תשלומים כל שבעה; אומנם מי שלא הביא קורבן פסח בזמנו יביא קורבן בפסח שני אבל רק במקרים מסוימים.
הרב מסביר טעם נוסף מדוע מקדימים לקרוא פרשת פרה לפני פרשת החודש: כשמשה רבינו מתחיל ללמד את עם ישראל את הדינים השייכים לקורבן פסח הוא אומר להם: "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב, כא). מה פירוש המילה "משכו"? הפסוק היה מובן גם בלעדיה: "קחו לכם צאן" וכו'. דרשו חז"ל: משכו ידכם מעבודה זרה ורק אחרי כן שחטו הפסח, משום שבשביל להקריב קורבן פסח חייבים להתרחק מעבודה זרה; כל זמן שאתם מאמינים בתועבות מצרים אי אפשר להקריב קורבן פסח. התנאי הראשון אם כן הוא משכו ידכם מעבודה זרה, אבל לא רק במעשה – גם מחשבות מוטעות נחשבות לחיסרון גדול, למשל: אדם שלא עובד עבודה זרה אבל הוא מקריב את הקורבן כי הוא חושב שהקב"ה צריך את הבהמה, נחשב לחיסרון גדול. התורה אומרת: "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ" (ויקרא כב, כט) דרשו חז"ל: "לרצונכם" כלומר אתם צריכים לדעת שאתם מקריבים קורבן בשביל שיהיה לכם לרצון ולא כי חסר לקב"ה משהו, כפי שאומר דוד המלך: "כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף: אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ" (תהילים נ,י-יב) כל העולם שייך לקב"ה, אם הוא רוצה יכול לברוא אלף אילים בכל יום ולא צריך את הבהמה שלנו. הקורבן הוא לא "שוחד" שנותנים כדי שהשי"ת ימלא את רצוננו, מטרת הקורבן הוא כדי שנתקרב אליו. יוצא אם כן שאדם המביא קורבן צריך להתנהג כאילו "נותן" משהו לה', הוא גורם לו "נחת רוח שנעשה רצונו" אבל בפועל האדם מקבל ולא נותן כי לא חסר לה' כלום.
על פי יסוד זה מסביר הרב את הטענה על הנשיאים. כשהתורה מתארת בפרשתנו את הבאת התרומה לצורך הקמת המשכן, כתוב: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן" (שמות לה, כז) מעיר רש"י: "א"ר נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה? אלא כך אמרו נשיאים: יתנדבו צבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל שנאמר: "והמלאכה היתה דים" אמרו נשיאים: מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השהם וגו' לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה; ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב" לכאורה יש להבין: מה רע בהחלטת הנשיאים? כל אחד מישראל יביא את מה שהוא רוצה לתרום להקמת המשכן והם ישלימו את החסר, לכאורה זה הרבה יותר יעיל!
התשובה היא: מצד היעילות הנהגת הנשיאים היא טובה ויעילה. אבל הטעות היא שהם התייחסו למשכן כאל עני שעליו התורה אומרת שצריך לתת לו: "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו, ח) והאמת שלמשכן לא חסר כלום, "כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ" (תהילים שם) התורה לא מבקשת "נדיבי כסף" או "נדיבי זהב", התורה דורשת "נדיבי לב", "רחמנא ליבא בעי"(סנהדרין קו:) אם כן היו צריכים להקדים את תרומתם. ואכן בחנוכת המשכן תיקנו את טעותם והקדימו להתנדב את קורבנם, והנה מרובה מידה טובה ממידה רעה, ותמורת שתי אותיות שנחסרו משמם הוסיפו שמונים ותשעה פסוקים בחנוכת המשכן, כשהתורה חוזרת ומפרטת את קורבנו של כל נשיא ונשיא. אומנם אסור לנו למתוח ביקורת על נשיאי ישראל שהיו גדולי עולם, אלא שכל מטרתנו היא ללמוד לקח ממעשה זה ולהבין שאנחנו לא "נותנים" מאומה כשמביאים קורבן; הבנה זו היא ההרחקה שדרשו חז"ל בפסוק "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן", להתרחק מהמחשבה שאני יכול "להכתיב" לה' מה לעשות ע"י הקורבן.
טעם נוסף להקדמת קריאת פרשת פרה לפרשת החודש הוא שכידוע הפרה האדומה באה לכפר על חטא העגל שהוא שורש חטא עבודה זרה. עיון בסוגיית פרה אדומה מביא אותנו לשרש מתוכנו טעות חטא העגל, שכפי שלמדנו הייתה שעם ישראל ביקשו תחליף למשה רבינו שכבר איננו; מקום חדש להשראת השכינה. הם רצו "לקבוע" איפה הקב"ה ישרה את שכינתו, וחלקם שילמו בחייהם על טעות זו.
כשבאים להקריב את קורבן פסח צריכים להיות מוכנים, צריכים לעקור מתוכנו מחשבות זרות, חייבים לדעת בבירור שאין עוד מלבדו, שאין שום כוח אחר בעולם מלבד הקב"ה. צריכים לקיים את רצון ה'. דעת תורה היא רצון ה', ומי שרוצה לדעת מה היא דעת תורה צריך לפנות לתלמידי חכמים ולשמוע בקולם. זאת ההכנה הדרושה לקורבן פסח ולליל הסדר.
בנוסף לזה, כשמספרים בליל הסדר את סיפור יציאת מצרים צריכים להרגיש את תחושת הכרת הטוב על כל החסד שעשה הקב"ה עם אבותינו, שהוציא אותם מבית עבדים, וגם על כל טובות וחסדים שעושה איתנו יום יום, ומתוך זה להגיע לאהבת ה' אמיתית.
יהי רצון שנזכה עוד השנה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבניין בית המקדש בב"א.
