פרשתנו פותחת ביציאת יעקב מבאר שבע והליכתו לחרן. "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כח', יא') לא כתוב בפרוש באיזה מקום מדובר אבל חז"ל הבינו שזה הר המוריה. "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (שם יב') מהו הסולם המוזכר כאן? הרבה הסברים נאמרו על זה.
אומר הרב נבנצל שליט"א: סולם זה הוא יעקב עצמו! יעקב "מוצב ארצה" – לומד תורה ומקיים מצוות בארץ, "וראשו מגיע השמימה" – ומשפיע בעולמות העליונים עד כדי כך שדמותו חקוקה בכסא הכבוד המסמל את הנהגת ה' בעולם, ו"מלאכי אלוקים" הממונים להוציא לפועל את הנהגת ה' בעולם, "עולים ויורדים בו" כוח השפעתם בעולם משתנה לפי מעשיו של יעקב.
מוסיף הרב ואומר: הסולם מסמל לא רק את יעקב אבינו, כל אחד מאיתנו הוא בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אמנם לא בדרגת יעקב אבל יש לנו כוח להשפיע על המלאכים ועל העולמות העליונים שהרי הנהגת ה' בעולם נקבעת על פי מעשינו. דוגמה לכך: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" (ויקרא כו' ג-ד) כתוב במפורש שהגשמים תלויים במעשינו. וכאלה דוגמאות רבות.
חז"ל אומרים על הפסוק: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז', כב') "בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידיים יד עשיו ואם לאו, הידיים יד עשיו" (ב"ר סה', כ') דהיינו כשעם ישראל מתפללים ולומדים תורה (קול יעקב) בני עשיו לא יכולים להתגבר עליהם. לימוד זה מדויק ממה שכתוב "הַקֹּל קוֹל" הקל בלי וי"ו, כלומר כשנעשה קולו של יעקב קל, רפוי מתורה, אז ידי עשיו שולטים בו.
הירושלמי מסביר את הפסוק: "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה" (דניאל ח',יא') כשבני ישראל משליכים את התורה ארצה, מלכות עכו"ם (רומי) גוזרת ומצלחת. הרי לנו שלא רק יעקב הוא זה שמשפיע על כל הבריה אלא גם כל אחד מישראל משפיע במעשיו על כל העולם. רואים זאת בדברי חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו ואת העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי... עשה מצווה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ.) הרי לנו שכל מעשה – ולו הקטן ביותר משפיע על כל העולם. מה שקשה להבין בדברי חז"ל אלו הוא שהמצב המתואר (חציו חייב וחציו זכאי) הוא כמעט בלתי אפשרי, שהרי ישנם מיליוני אנשים בעולם שכל אחד מהם עושה אלפי פעולות במשך היום, הן לטוב והן למוטב, ממילא הסיכוי שמצב הזכויות והחובות יהיה מאוזן הוא שואף לאפס! אם כן איך ייתכן שחז"ל מורים לנו לראות כל רגע מצב שהוא כמעט ולא קיים?
אומר הרב, שאכן העולם נתון במצב כזה בכל רגע. כיצד? מסביר הרב (בשם הרב דסלר זצ"ל-מכתב מאליהו) כל אדם נמצא במדרגה מסוימת אשר ממנה יכול לעלות או לרדת. ההשגחה העליונה דואגת שבכל מדרגה הכוחות הפועלים על האדם יהיו שקולים על מנת שהבחירה תהיה מאוזנת. אם כך העולם כולו מאוזן משום שכל אחד לפי מדרגתו נתון במצב מאוזן. נמצא שאדם המקיים מצווה מטה את הכף שלו לצד זכות ויחד עם זה מטה את כל העולם איתו. זהו פירוש מאמר חז"ל "לעולם יראה אדם עצמו ואת העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי" כי מצב הכוחות יישאר כל הזמן מאוזן, אלא שאם עשה מצווה הכריע את כל העולם כולו לזכות. כמובן שתחום הבחירה יעלה דרגה לאחר מכן – הניסיון מעכשיו יהיה יותר קשה בהתאם למצב החדש, אלא שהכוחות יהיו כוחות שונים על מנת שהבחירה תמיד תישאר בידו ותתבצע באופן מאוזן.
למדנו אם כן שכל מעשה האדם משפיע על דרגתו הרוחנית ועל דרגת כל העולם לטוב או להפך. ולא רק מעשה; גם אי עשייה משפיע עליו ועל כל העולם באותו יחס, כפי שאומר הפסוק: "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" (משלי טו', כד') דהיינו, כדי לסור משאול מטה האדם חייב לעלות למעלה, ואם אינו עולה-הוא יורד משום שאי אפשר להישאר באותו מקום, אדם לעמל יולד – לעלות ולהתקדם, ואם לא ממלא את ייעודו, אינו לומד תורה ומקיים מצוות, ממילא הוא יורד. העובדה שלא לומד היא גופא ירידה רוחנית שאין כדוגמתה; ירידה לו וירידה לכל העולם.
לפעמים מעשה קטן יש בו כוח להשפיע שפע גדול. ירמיהו הנביא שואל: "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה" (ירמיהו יב', א') "למה הצליח נבוכדנצר וכבש את ירושלים?" (רש"י סנהדרין צו.) אמר לו הקב"ה: זהו השכר שקיבל נבוכדנצר על שלוש פסיעות שרץ לכבודי. כשמלך בבל מרודך בלאדן בן בלאדן שלח מכתב לחזקיהו המלך וכתב בו: "שלום למלך חזקיהו, שלום לעיר ירושלים, שלום לאלוקים הגדול", שמע על זה נבוכדנצר (שהיה אז סופר המלך) ואמר: "לא כך כותבים! צריך להקדים שלום לאלוקים הגדול ואחר כך השאר! ורץ לקראת השליח לעצור אותו ולתקן את המכתב. בא מלאך גבריאל ועצר את נבוכדנצר כדי שלא ירוץ יותר. וכל כך למה? משום ששכרו על שלוש פסיעות הללו היה כל כך גדול ועצום עד שהצליח בזה לכבוש את ירושלים ולהחריב את בהמ"ק ולהאדיר מלכותו – אם היה רץ יותר אי אפשר לתאר איזה שכר היה מקבל לרעת עם ישראל.
רואים מכאן כמה גדולה ההשפעה שאפשר להשפיע במעשה ולו הקטן ביותר – כל שכן על כל מצווה ומעשה חסד שאפשר לזכות על ידם לנצח נצחים. ובעיקר בעסק התורה שכפי שאנו אומרים בתפילה "כי הם חיינו ואורך ימינו" ובהם אפשר להגן על כל העולם מכל מיני פורענויות ובמיוחד להינצל מידיו האכזריות של עשו.
זהו פירושו של "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". אנחנו נקבע על ידי מעשינו באיזה הנהגה הקב"ה ינהיג את עולמו.
אומר הרב נבנצל שליט"א: סולם זה הוא יעקב עצמו! יעקב "מוצב ארצה" – לומד תורה ומקיים מצוות בארץ, "וראשו מגיע השמימה" – ומשפיע בעולמות העליונים עד כדי כך שדמותו חקוקה בכסא הכבוד המסמל את הנהגת ה' בעולם, ו"מלאכי אלוקים" הממונים להוציא לפועל את הנהגת ה' בעולם, "עולים ויורדים בו" כוח השפעתם בעולם משתנה לפי מעשיו של יעקב.
מוסיף הרב ואומר: הסולם מסמל לא רק את יעקב אבינו, כל אחד מאיתנו הוא בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אמנם לא בדרגת יעקב אבל יש לנו כוח להשפיע על המלאכים ועל העולמות העליונים שהרי הנהגת ה' בעולם נקבעת על פי מעשינו. דוגמה לכך: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" (ויקרא כו' ג-ד) כתוב במפורש שהגשמים תלויים במעשינו. וכאלה דוגמאות רבות.
חז"ל אומרים על הפסוק: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז', כב') "בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידיים יד עשיו ואם לאו, הידיים יד עשיו" (ב"ר סה', כ') דהיינו כשעם ישראל מתפללים ולומדים תורה (קול יעקב) בני עשיו לא יכולים להתגבר עליהם. לימוד זה מדויק ממה שכתוב "הַקֹּל קוֹל" הקל בלי וי"ו, כלומר כשנעשה קולו של יעקב קל, רפוי מתורה, אז ידי עשיו שולטים בו.
הירושלמי מסביר את הפסוק: "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה" (דניאל ח',יא') כשבני ישראל משליכים את התורה ארצה, מלכות עכו"ם (רומי) גוזרת ומצלחת. הרי לנו שלא רק יעקב הוא זה שמשפיע על כל הבריה אלא גם כל אחד מישראל משפיע במעשיו על כל העולם. רואים זאת בדברי חז"ל: "לעולם יראה אדם עצמו ואת העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי... עשה מצווה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" (קידושין מ.) הרי לנו שכל מעשה – ולו הקטן ביותר משפיע על כל העולם. מה שקשה להבין בדברי חז"ל אלו הוא שהמצב המתואר (חציו חייב וחציו זכאי) הוא כמעט בלתי אפשרי, שהרי ישנם מיליוני אנשים בעולם שכל אחד מהם עושה אלפי פעולות במשך היום, הן לטוב והן למוטב, ממילא הסיכוי שמצב הזכויות והחובות יהיה מאוזן הוא שואף לאפס! אם כן איך ייתכן שחז"ל מורים לנו לראות כל רגע מצב שהוא כמעט ולא קיים?
אומר הרב, שאכן העולם נתון במצב כזה בכל רגע. כיצד? מסביר הרב (בשם הרב דסלר זצ"ל-מכתב מאליהו) כל אדם נמצא במדרגה מסוימת אשר ממנה יכול לעלות או לרדת. ההשגחה העליונה דואגת שבכל מדרגה הכוחות הפועלים על האדם יהיו שקולים על מנת שהבחירה תהיה מאוזנת. אם כך העולם כולו מאוזן משום שכל אחד לפי מדרגתו נתון במצב מאוזן. נמצא שאדם המקיים מצווה מטה את הכף שלו לצד זכות ויחד עם זה מטה את כל העולם איתו. זהו פירוש מאמר חז"ל "לעולם יראה אדם עצמו ואת העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי" כי מצב הכוחות יישאר כל הזמן מאוזן, אלא שאם עשה מצווה הכריע את כל העולם כולו לזכות. כמובן שתחום הבחירה יעלה דרגה לאחר מכן – הניסיון מעכשיו יהיה יותר קשה בהתאם למצב החדש, אלא שהכוחות יהיו כוחות שונים על מנת שהבחירה תמיד תישאר בידו ותתבצע באופן מאוזן.
למדנו אם כן שכל מעשה האדם משפיע על דרגתו הרוחנית ועל דרגת כל העולם לטוב או להפך. ולא רק מעשה; גם אי עשייה משפיע עליו ועל כל העולם באותו יחס, כפי שאומר הפסוק: "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" (משלי טו', כד') דהיינו, כדי לסור משאול מטה האדם חייב לעלות למעלה, ואם אינו עולה-הוא יורד משום שאי אפשר להישאר באותו מקום, אדם לעמל יולד – לעלות ולהתקדם, ואם לא ממלא את ייעודו, אינו לומד תורה ומקיים מצוות, ממילא הוא יורד. העובדה שלא לומד היא גופא ירידה רוחנית שאין כדוגמתה; ירידה לו וירידה לכל העולם.
לפעמים מעשה קטן יש בו כוח להשפיע שפע גדול. ירמיהו הנביא שואל: "מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה" (ירמיהו יב', א') "למה הצליח נבוכדנצר וכבש את ירושלים?" (רש"י סנהדרין צו.) אמר לו הקב"ה: זהו השכר שקיבל נבוכדנצר על שלוש פסיעות שרץ לכבודי. כשמלך בבל מרודך בלאדן בן בלאדן שלח מכתב לחזקיהו המלך וכתב בו: "שלום למלך חזקיהו, שלום לעיר ירושלים, שלום לאלוקים הגדול", שמע על זה נבוכדנצר (שהיה אז סופר המלך) ואמר: "לא כך כותבים! צריך להקדים שלום לאלוקים הגדול ואחר כך השאר! ורץ לקראת השליח לעצור אותו ולתקן את המכתב. בא מלאך גבריאל ועצר את נבוכדנצר כדי שלא ירוץ יותר. וכל כך למה? משום ששכרו על שלוש פסיעות הללו היה כל כך גדול ועצום עד שהצליח בזה לכבוש את ירושלים ולהחריב את בהמ"ק ולהאדיר מלכותו – אם היה רץ יותר אי אפשר לתאר איזה שכר היה מקבל לרעת עם ישראל.
רואים מכאן כמה גדולה ההשפעה שאפשר להשפיע במעשה ולו הקטן ביותר – כל שכן על כל מצווה ומעשה חסד שאפשר לזכות על ידם לנצח נצחים. ובעיקר בעסק התורה שכפי שאנו אומרים בתפילה "כי הם חיינו ואורך ימינו" ובהם אפשר להגן על כל העולם מכל מיני פורענויות ובמיוחד להינצל מידיו האכזריות של עשו.
זהו פירושו של "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". אנחנו נקבע על ידי מעשינו באיזה הנהגה הקב"ה ינהיג את עולמו.
