אברהם אבינו משביע את עבדו "זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית כד', ג') שלא יקח אישה ליצחק מבנות הכנעני "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (שם ד') מי זה העבד המוזכר בפסוק? חז"ל אומרים שהוא אליעזר המוזכר בברית בין בתרים "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" (שם טו', ב') "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים" (רש"י שם). אמנם עברו מאז כ-70 שנה, שהרי אברהם היה בין 70 שנה בברית בין הבתרים ובן 100 שנה כשנולד יצחק, ויצחק היה בן 40 שנה כשנשא את רבקה, ובפרק זמן כזה יכלו להתחלף כמה אנשים במשרה זו. אם כן מנין שעבדו זקן ביתו המוזכר בפרשתנו הוא אליעזר? כך שואל הרב נבנצל שליט"א.
אלא, אומר הרב, כלל נקוט בידינו: "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש" (שם רש"י י' כה') ואם התורה אמרה במקום אחד שבן משק ביתו הוא דמשק אליעזר, ממילא גם כאן מדובר עליו; הוא "הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" "מושל בתורת רבו" (ילק"ש).
אליעזר מגיע לארם נהרים ומתפלל לה' שיזמן לו את האישה המתאימה ליצחק ע"י סימן: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק" (שם כד', יד') לא כתוב בפירוש אם אברהם הדריך את אליעזר להתפלל ולבקש סימן או שאליעזר פעל על דעת עצמו, והסיבה שהתורה לא פירטה כאן מפני שהפירוט יגיע בשעת מעשה. ייתכן שהוא עשה כן על דעת עצמו משום שבחזרתו כתוב "וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה" (שם סו') ומשמע שיצחק לא ידע מה אליעזר עתיד לעשות ולכן יש צורך שישמע את השתלשלות הדברים כדי להיווכח שאכן רבקה היא האישה המתאימה לו. אבל גם אם נניח שהוא התפלל בהוראת אברהם, בסופו של דבר התפילה יצאה מעומק ליבו של המתפלל, אחרת זו לא תפילה אלא עקימת שפתיים בעלמא. ההלכה קובעת שצריך להתפלל 3 פעמים ביום, לקרא קריאת שמע עם ברכותיה, ברכות השחר וכד', אבל האמירה צריכה לבוא מעומק ליבו של המתפלל ולא מפני שצריך לקרא מדף 13 עד דף 97. וכשאליעזר מתפלל באופן כזה ה' מקיים בו "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה" (ישעיהו סה', כד') ואכן טרם שסיים תפילתו כבר רבקה מזדמנת לפניו, סימן מובהק שתפילתו נבעה מעומק ליבו. ומיד הוא מודה על זה : "וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה': וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹקי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי" (בראשית כד', כו'-כז'') סימן שהוא מזדהה עם מה שביקש למרות שבקשתו מהווה ניסיון גדול עבורו; הוא היה מעדיף שלא למצוא אישה ליצחק כדי שיצחק יישא את בתו היחידה של אליעזר. ובכל זאת הוא מתפלל – נגד רצון עצמו – שה' יסייע בידו במציאת אישה לבן אדונו ומראה בכך גדולה מיוחדת (עיין עלון תשס"ז) ומבטל את דעתו מפני דעת אדונו.
ישנם מדרשים חלוקים לגבי אישיותו של אליעזר. לפי אחד מהם אליעזר הוא אחד מתשעה האנשים שנכנסו בחייהם לגן עדן (ילק"ש בראשית רמז עו') כלומר, שהוא מילא את תפקידו בעולם הזה באופן כ"כ מושלם עד שלא נזקק לטעום טעם מיתה, דהיינו היפרדות הגוף מהנשמה, ונכנס עם גופו לגן עדן. ולפי מדרש זה הדבר אירע מיד לאחר שהביא את רבקה ליצחק. אולי בגלל שבמעשה זה ביטל את רצונו באופן מוחלט מפני רצון אדונו וכך השלים את תפקידו בעוה"ז.
אולם לפי מדרש אחר (ילק"ש חוקת רמז תשסה') אליעזר הוא עוג מלך הבשן שיצא להילחם במשה ובישראל בדרכם לארץ, ונהרג במלחמה זו. אומר הרב: יש קצת ראיה מפשוטו של מקרא למדרש זה שהרי כשמשה וישראל רוצים לעבור דרך הבשן לא שולחים שליחים לבקש מעוג שייתן להם לעבור כפי ששלחו למלך סיחון ולמלך אדום, ובכלל למה להם לישראל להגיע כל כך צפונה לארץ הבשן? הלא הם צריכים לעבור לארץ דרך יריחו שנמצאת רחוק משם! אם נאמר שעוג מלך הבשן הוא אליעזר עבד אברהם הכל מיושב: מה שקנה עבד קנה רבו ואם כן ארץ הבשן שייכת לישראל והם לא צריכים לשלוח שליחים לבקש רשות לעבור.
רואים אם כן שיש מדרשים חלוקים לגבי אישיותו של אליעזר; אבל כבר לימדונו הרב דסלר זצ"ל ש"בענייני אגדה וקבלה לא שייך מחלוקת", שני הצדדים אמת אלא שכל אחד מלמד בחינה שונה מחבירו. לכן, אומר הרב, אולי אפשר לומר שנשמתו של אליעזר נחלקה לכמה חלקים: חלק מנשמתו אכן הגיע לתיקון מושלם ונכנס בחיים לגן עדן, וחלק ממנה נשאר בעוה"ז ונלחם במשה ובישראל.
הרב אומר את הדברים בהסתייגות (אם כי יצאו בטהרה מפי השליט) אבל ייתכן שלא רק אצל אליעזר המצב הוא כך; ייתכן שזה קורה אצל כל אחד מאיתנו, שאחרי 120 שנה, כשמגיעים ליום הדין נשמתנו מתחלקת-החלקים הטובים הולכים לגן עדן והפגומים יצטרכו לעבור תיקון בגיהינום.
מובא בשו"ת רב פעלים (הרה"ג רי' חיים) אישה שהייתה נשואה לכמה אנשים עם מי תשב בגן עדן? לפי מה שאמרנו ייתכן שחלק מנשמתה ישב עם בעל זה וחלק עם הבעל האחר. החלק שהיגיע לתיקונו ע"י המצוות שקיימה בחיי הבעל הראשון ישב עם הבעל הראשון, והחלק שהיגיע לתיקונו ע"י המצוות שקיימה בחיי בעלה השני ישב עם הבעל השני.
כמובן שתפקידנו הוא לתקן את כל חלקי נשמתנו; לא מספיק שהרוב יהיה בסדר. הרב סיפר שפעם באה אישה אחת לבקש ממנו שייתן אישר כשרות על המוצרים שהיא מוכרת על מנת ש"אגודת ישראל" יסכימו להעניק לה תעודת כשרות. הרב שאל אותה האם כל המוצרים שהיא מוכרת הם באמת כשרים והיא ענתה "תשעים אחוז". כמובן שתשעים אחוז לא מספיק בשביל לתת כשרות-כך גם הקב"ה לא נותן "הכשר" על הנשמה אם היא לא מאה אחוז בסדר.
בחזרה לנושא התפילה, כשאנחנו מתפללים על צרכינו אנחנו מבקשים דעת, תשובה, רפואה, וכו'. אבל אל לנו להסתפק בזה, שהרי התפילה היא "עבודת ה'" ולא עבודת עצמינו. לכן כשמתפללים צריכים לבקש את כל הדברים הללו מפני שה' רוצה שכך יהיה, כפי שאנו אומרים בתפילה "וטוב בעיניך לברכנו" אתה הרי רוצה לברך אותנו, אם כן אנו רוצים שיתמלא רצונך בעולם. וכשבאה עלינו איזה צרה ח"ו, וכפי דברי חז"ל גם השכינה מצטערת, להתפלל לא רק שה' יסיר את הצער מתוכנו אלא גם להתפלל על השכינה שלא תצטער, וזו תהיה עבודת ה' אמיתית.
אלא, אומר הרב, כלל נקוט בידינו: "לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש" (שם רש"י י' כה') ואם התורה אמרה במקום אחד שבן משק ביתו הוא דמשק אליעזר, ממילא גם כאן מדובר עליו; הוא "הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" "מושל בתורת רבו" (ילק"ש).
אליעזר מגיע לארם נהרים ומתפלל לה' שיזמן לו את האישה המתאימה ליצחק ע"י סימן: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק" (שם כד', יד') לא כתוב בפירוש אם אברהם הדריך את אליעזר להתפלל ולבקש סימן או שאליעזר פעל על דעת עצמו, והסיבה שהתורה לא פירטה כאן מפני שהפירוט יגיע בשעת מעשה. ייתכן שהוא עשה כן על דעת עצמו משום שבחזרתו כתוב "וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה" (שם סו') ומשמע שיצחק לא ידע מה אליעזר עתיד לעשות ולכן יש צורך שישמע את השתלשלות הדברים כדי להיווכח שאכן רבקה היא האישה המתאימה לו. אבל גם אם נניח שהוא התפלל בהוראת אברהם, בסופו של דבר התפילה יצאה מעומק ליבו של המתפלל, אחרת זו לא תפילה אלא עקימת שפתיים בעלמא. ההלכה קובעת שצריך להתפלל 3 פעמים ביום, לקרא קריאת שמע עם ברכותיה, ברכות השחר וכד', אבל האמירה צריכה לבוא מעומק ליבו של המתפלל ולא מפני שצריך לקרא מדף 13 עד דף 97. וכשאליעזר מתפלל באופן כזה ה' מקיים בו "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה" (ישעיהו סה', כד') ואכן טרם שסיים תפילתו כבר רבקה מזדמנת לפניו, סימן מובהק שתפילתו נבעה מעומק ליבו. ומיד הוא מודה על זה : "וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה': וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹקי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי" (בראשית כד', כו'-כז'') סימן שהוא מזדהה עם מה שביקש למרות שבקשתו מהווה ניסיון גדול עבורו; הוא היה מעדיף שלא למצוא אישה ליצחק כדי שיצחק יישא את בתו היחידה של אליעזר. ובכל זאת הוא מתפלל – נגד רצון עצמו – שה' יסייע בידו במציאת אישה לבן אדונו ומראה בכך גדולה מיוחדת (עיין עלון תשס"ז) ומבטל את דעתו מפני דעת אדונו.
ישנם מדרשים חלוקים לגבי אישיותו של אליעזר. לפי אחד מהם אליעזר הוא אחד מתשעה האנשים שנכנסו בחייהם לגן עדן (ילק"ש בראשית רמז עו') כלומר, שהוא מילא את תפקידו בעולם הזה באופן כ"כ מושלם עד שלא נזקק לטעום טעם מיתה, דהיינו היפרדות הגוף מהנשמה, ונכנס עם גופו לגן עדן. ולפי מדרש זה הדבר אירע מיד לאחר שהביא את רבקה ליצחק. אולי בגלל שבמעשה זה ביטל את רצונו באופן מוחלט מפני רצון אדונו וכך השלים את תפקידו בעוה"ז.
אולם לפי מדרש אחר (ילק"ש חוקת רמז תשסה') אליעזר הוא עוג מלך הבשן שיצא להילחם במשה ובישראל בדרכם לארץ, ונהרג במלחמה זו. אומר הרב: יש קצת ראיה מפשוטו של מקרא למדרש זה שהרי כשמשה וישראל רוצים לעבור דרך הבשן לא שולחים שליחים לבקש מעוג שייתן להם לעבור כפי ששלחו למלך סיחון ולמלך אדום, ובכלל למה להם לישראל להגיע כל כך צפונה לארץ הבשן? הלא הם צריכים לעבור לארץ דרך יריחו שנמצאת רחוק משם! אם נאמר שעוג מלך הבשן הוא אליעזר עבד אברהם הכל מיושב: מה שקנה עבד קנה רבו ואם כן ארץ הבשן שייכת לישראל והם לא צריכים לשלוח שליחים לבקש רשות לעבור.
רואים אם כן שיש מדרשים חלוקים לגבי אישיותו של אליעזר; אבל כבר לימדונו הרב דסלר זצ"ל ש"בענייני אגדה וקבלה לא שייך מחלוקת", שני הצדדים אמת אלא שכל אחד מלמד בחינה שונה מחבירו. לכן, אומר הרב, אולי אפשר לומר שנשמתו של אליעזר נחלקה לכמה חלקים: חלק מנשמתו אכן הגיע לתיקון מושלם ונכנס בחיים לגן עדן, וחלק ממנה נשאר בעוה"ז ונלחם במשה ובישראל.
הרב אומר את הדברים בהסתייגות (אם כי יצאו בטהרה מפי השליט) אבל ייתכן שלא רק אצל אליעזר המצב הוא כך; ייתכן שזה קורה אצל כל אחד מאיתנו, שאחרי 120 שנה, כשמגיעים ליום הדין נשמתנו מתחלקת-החלקים הטובים הולכים לגן עדן והפגומים יצטרכו לעבור תיקון בגיהינום.
מובא בשו"ת רב פעלים (הרה"ג רי' חיים) אישה שהייתה נשואה לכמה אנשים עם מי תשב בגן עדן? לפי מה שאמרנו ייתכן שחלק מנשמתה ישב עם בעל זה וחלק עם הבעל האחר. החלק שהיגיע לתיקונו ע"י המצוות שקיימה בחיי הבעל הראשון ישב עם הבעל הראשון, והחלק שהיגיע לתיקונו ע"י המצוות שקיימה בחיי בעלה השני ישב עם הבעל השני.
כמובן שתפקידנו הוא לתקן את כל חלקי נשמתנו; לא מספיק שהרוב יהיה בסדר. הרב סיפר שפעם באה אישה אחת לבקש ממנו שייתן אישר כשרות על המוצרים שהיא מוכרת על מנת ש"אגודת ישראל" יסכימו להעניק לה תעודת כשרות. הרב שאל אותה האם כל המוצרים שהיא מוכרת הם באמת כשרים והיא ענתה "תשעים אחוז". כמובן שתשעים אחוז לא מספיק בשביל לתת כשרות-כך גם הקב"ה לא נותן "הכשר" על הנשמה אם היא לא מאה אחוז בסדר.
בחזרה לנושא התפילה, כשאנחנו מתפללים על צרכינו אנחנו מבקשים דעת, תשובה, רפואה, וכו'. אבל אל לנו להסתפק בזה, שהרי התפילה היא "עבודת ה'" ולא עבודת עצמינו. לכן כשמתפללים צריכים לבקש את כל הדברים הללו מפני שה' רוצה שכך יהיה, כפי שאנו אומרים בתפילה "וטוב בעיניך לברכנו" אתה הרי רוצה לברך אותנו, אם כן אנו רוצים שיתמלא רצונך בעולם. וכשבאה עלינו איזה צרה ח"ו, וכפי דברי חז"ל גם השכינה מצטערת, להתפלל לא רק שה' יסיר את הצער מתוכנו אלא גם להתפלל על השכינה שלא תצטער, וזו תהיה עבודת ה' אמיתית.
