לאחר ציווי השי"ת לאברהם אבינו לעזוב את ארצו ומולדתו וללכת "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב', א') התורה אומרת: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (שם ה').
שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מה פירוש המילים "הנפש אשר עשו בחרן"? וכי אפשר "לעשות" נפשות? מסביר אונקלוס: "נפשתא דשעבידו לאורייתא" דהיינו, הנפשות שהצליחו לשעבד לתורה. וכפי שרש"י מפרש: "שהכניסן תחת כנפי השכינה. אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום" (שם)מסביר הרב: להיות משועבד לתורה אמנם זה נקרא "שעבוד" אבל לאמתו של דבר זוהי חירות אמיתית שהרי "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות פ"ו מ"ב).
בברכות קריאת שמע של ערבית אנו אומרים: "המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוציא את עמו ישראל לחירות עולם" איך אפשר לומר שיצאנו מעבדות מצרים לחירות עולם? הרי אמנם השתחררנו מעולו של פרעה אבל נכנסנו לעולה של תורה, האם לזו תיקרא "חירות"? כשעם ישראל היו משועבדים לפרעה היו צריכים לעבוד 6 ימים בשבוע (משה הרי תיקן יום מנוחה בשבוע והוא השבת); גם בלילות הצליחו לנוח קצת ואילו במצב של עבדים לתורה אין רגע אחד בחיי עבד ה' שהוא לא מוקף בהלכות רבות: ההלכה קובעת איך צריך לישון בלילה ואיך צריך לקום בבוקר, איך להתלבש ואיך ליטול ידיים ועוד ועוד...למה, אם כן, עבד ה' הוא הנקרא חופשי? למה עבדות זו נקראת חירות עולם?
על מנת להבין זאת אנחנו צריכים להבין מה ההבדל בין עבד לבין "בן חורין".
העבד משועבד לרצון אדונו. ייתכן שלעבד יש מזל והאדון לא מכביד עליו בעבודות קשות, אבל בסופו של דבר האדון הוא הקובע מה מוטל על העבד לעשות ולא העבד. לעומת זאת, בן חורין הוא מי שעושה את מה שהוא רוצה ולא כפוף לרצון אחרים. יוצא מכאן שמי שהולך אחר יצרו ועושה את מה שיצרו אומר לו לעשות אינו אלא עבד. אולי נדמה לו שהוא בן חורין אבל האמת היא שהוא עבד מפני שהוא תלוי ברצון אחרים (היצר הרע) ומה שיצר הרע רוצה זה לא מה שאני רוצה. היצר שלי הוא לא ה"אני" שלי; הנשמה שלי, שהיא חלק אלוה ממעל, היא ה"אני" שלי, והיא שואפת שאיפות הפוכות מהיצר, שהרי הנשמות גזורות מתחת כיסא הכבוד. נשמה של יהודי היא ממקום עליון וקדוש ולכן "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו',ז') אומרים חז"ל: משל לכפרי שנשא בת מלכים, אם יביא לה מה שבעניו טוב אינו חשוב בעיניה לכלום, ולמה? כי היא בת מלך! כך הנשמה כמה שתביא לה מעדנים זה לא נחשב בעיניה לכלום, היא רוצה תורה ומצוות; היא לא שבֶעָה מבשר ודגים. אם הבשר והדגים באים לקיים מצווה, כגון סעודת שבת או לחזק את הגוף לעבודת הבורא, הרי שגם הנשמה נהנית, אבל אם האדם אוכל את הבשר ואת הדגים לשם תאווה הוא לא יכול לצפות שהנשמה תהנה.
אם כן, מי שמאפשר ליצר הרע לקבוע עבורו מה לעשות הריהו עבד ליצרו והיצר הוא "אדונו". לעומת זאת מי שנותן לנשמה שלו לקבוע מה לעשות הוא הנקרא בן חורין אמיתי משום שרצון נשמתו הוא הרצון שלו.
בעל "חובת הלבבות" כותב: "בן אדם, ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמשך בכוחות נפשך...אתה ישן לו והוא ער לך, אתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך; לובש לך ידידות (הוא מתחפש לידיד) אבל האמת היא שהוא האויב הכי גדול שלך".
מוסיף הרב על דברי ה"חובת הלבבות" משל: אם שולחים מרגל למדינת אויב כדי לגלות סודותיהם, מה יעשה אותו מרגל? הוא ישתדל להתחפש לידיד טוב של הנשיא או הרמטכ"ל וכך יצליח לשאוב אינפורמציה מועילה. והנה גם אם יצליח אותו מרגל להתחזות כידיד טוב של הנשיא הוא לעולם לא יצליח לשכנע אותו שהוא הוא הנשיא! אבל יצר הרע אינו מתנהג כך, יש לו שיטה הרבה יותר מתוחכמת. הוא לא רק מתחפש לידיד (כדברי חובת הלבבות), הוא מתחפש אליך! הוא מנסה לשכנע אותך שזה אתה ושזה רצונך, ש"בא לך", שאתה חופשי לעשות כל דבר ולא אוהב שום "עול" עליך. אבל האמת היא הפוכה, אתה משועבד לו וכל מטרתו היא להוציא אותך מהעולם! ולא רק מהעולם הבא אלא גם מהעולם הזה.
חז"ל אמרו שאם נשאיר גדי או טלה ליד נחש או עקרב לא יקרה להם כלום-הגדי או הטלה ידעו להיזהר מהם. מה שאין כן תינוק: אם נשאיר אותו ליד נחש או עקרב הוא ינסה לגעת בהם ויינזק. כמו כן אם נשאיר גדי ליד בור הוא לא ייפול אבל תינוק קרוב לודאי שייפול לתוך הבור, וכל כך למה? משום ש: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח',כא') "משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע" (רש"י שם).
ראיה נוספת שמטרת היצר היא לאבד את האדם מהעולם היא העישון, או יותר חמור: הסמים. אין שום ספק שהנזק הנגרם מהעישון או מהסמים הוא נזק בלתי הפיך. ולמרות שידיעה זו היא ברורה כשמש עדיין יש אנשים המכורים לזה. מה ההסבר? הוא מה שאמרנו: היצר מעוניין לאבד אותם מהעולם הזה ומהעולם הבא.
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (שם ה') מהי הנפש? התורה אומרת: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו', ה') מה פירוש "בכל נפשך"? מה התורה דורשת מאיתנו? אמנם חז"ל דרשו "אפילו הוא נוטל את נפשך" (ברכות סא.) אבל כשלא צריך למסור את הנפש, כשממשיכים לחיות, מה זה "בכל נפשך"?
מסביר הרב על פי הפס': "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי" (בראשית כג',ח') נפשכם פירושו רצונכם.אברהם אבינו מבקש מבני חת: אם באמת אתם רוצים לקבור את מתי שִמעו בקולי.
יוצא שהנפש הוא הרצון; כך גם בפסוק שלנו: "הנפש אשר עשו בחרן" הכוונה שעשו להם את הרצון, אברהם ושרה שינו להם את הרצון ברצון חדש: להדבק בקב"ה, "נפשתא דשעבידו לאורייתא", זהו הרצון האמיתי של הנשמה. אמנם הם היו גויים אבל גם רצונו הפנימי של הגוי הוא להיות עבד ה'; אם כן, אם אפשר לגייר אותם – מה טוב, ואם לא אז לפחות שיקבלו עליהם 7 מצוות בני נח. מעתה אנחנו חייבים להתבונן כל אחד בעצמו מהו רצונו האמיתי ואיזה תירוצים ממציא לו היצר על מנת לטורדו מן העולם. אם נבחין מראש ב"סיפורים" שלו נדע איך להתגונן מפניו.
שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מה פירוש המילים "הנפש אשר עשו בחרן"? וכי אפשר "לעשות" נפשות? מסביר אונקלוס: "נפשתא דשעבידו לאורייתא" דהיינו, הנפשות שהצליחו לשעבד לתורה. וכפי שרש"י מפרש: "שהכניסן תחת כנפי השכינה. אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום" (שם)מסביר הרב: להיות משועבד לתורה אמנם זה נקרא "שעבוד" אבל לאמתו של דבר זוהי חירות אמיתית שהרי "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות פ"ו מ"ב).
בברכות קריאת שמע של ערבית אנו אומרים: "המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוציא את עמו ישראל לחירות עולם" איך אפשר לומר שיצאנו מעבדות מצרים לחירות עולם? הרי אמנם השתחררנו מעולו של פרעה אבל נכנסנו לעולה של תורה, האם לזו תיקרא "חירות"? כשעם ישראל היו משועבדים לפרעה היו צריכים לעבוד 6 ימים בשבוע (משה הרי תיקן יום מנוחה בשבוע והוא השבת); גם בלילות הצליחו לנוח קצת ואילו במצב של עבדים לתורה אין רגע אחד בחיי עבד ה' שהוא לא מוקף בהלכות רבות: ההלכה קובעת איך צריך לישון בלילה ואיך צריך לקום בבוקר, איך להתלבש ואיך ליטול ידיים ועוד ועוד...למה, אם כן, עבד ה' הוא הנקרא חופשי? למה עבדות זו נקראת חירות עולם?
על מנת להבין זאת אנחנו צריכים להבין מה ההבדל בין עבד לבין "בן חורין".
העבד משועבד לרצון אדונו. ייתכן שלעבד יש מזל והאדון לא מכביד עליו בעבודות קשות, אבל בסופו של דבר האדון הוא הקובע מה מוטל על העבד לעשות ולא העבד. לעומת זאת, בן חורין הוא מי שעושה את מה שהוא רוצה ולא כפוף לרצון אחרים. יוצא מכאן שמי שהולך אחר יצרו ועושה את מה שיצרו אומר לו לעשות אינו אלא עבד. אולי נדמה לו שהוא בן חורין אבל האמת היא שהוא עבד מפני שהוא תלוי ברצון אחרים (היצר הרע) ומה שיצר הרע רוצה זה לא מה שאני רוצה. היצר שלי הוא לא ה"אני" שלי; הנשמה שלי, שהיא חלק אלוה ממעל, היא ה"אני" שלי, והיא שואפת שאיפות הפוכות מהיצר, שהרי הנשמות גזורות מתחת כיסא הכבוד. נשמה של יהודי היא ממקום עליון וקדוש ולכן "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו',ז') אומרים חז"ל: משל לכפרי שנשא בת מלכים, אם יביא לה מה שבעניו טוב אינו חשוב בעיניה לכלום, ולמה? כי היא בת מלך! כך הנשמה כמה שתביא לה מעדנים זה לא נחשב בעיניה לכלום, היא רוצה תורה ומצוות; היא לא שבֶעָה מבשר ודגים. אם הבשר והדגים באים לקיים מצווה, כגון סעודת שבת או לחזק את הגוף לעבודת הבורא, הרי שגם הנשמה נהנית, אבל אם האדם אוכל את הבשר ואת הדגים לשם תאווה הוא לא יכול לצפות שהנשמה תהנה.
אם כן, מי שמאפשר ליצר הרע לקבוע עבורו מה לעשות הריהו עבד ליצרו והיצר הוא "אדונו". לעומת זאת מי שנותן לנשמה שלו לקבוע מה לעשות הוא הנקרא בן חורין אמיתי משום שרצון נשמתו הוא הרצון שלו.
בעל "חובת הלבבות" כותב: "בן אדם, ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמשך בכוחות נפשך...אתה ישן לו והוא ער לך, אתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך; לובש לך ידידות (הוא מתחפש לידיד) אבל האמת היא שהוא האויב הכי גדול שלך".
מוסיף הרב על דברי ה"חובת הלבבות" משל: אם שולחים מרגל למדינת אויב כדי לגלות סודותיהם, מה יעשה אותו מרגל? הוא ישתדל להתחפש לידיד טוב של הנשיא או הרמטכ"ל וכך יצליח לשאוב אינפורמציה מועילה. והנה גם אם יצליח אותו מרגל להתחזות כידיד טוב של הנשיא הוא לעולם לא יצליח לשכנע אותו שהוא הוא הנשיא! אבל יצר הרע אינו מתנהג כך, יש לו שיטה הרבה יותר מתוחכמת. הוא לא רק מתחפש לידיד (כדברי חובת הלבבות), הוא מתחפש אליך! הוא מנסה לשכנע אותך שזה אתה ושזה רצונך, ש"בא לך", שאתה חופשי לעשות כל דבר ולא אוהב שום "עול" עליך. אבל האמת היא הפוכה, אתה משועבד לו וכל מטרתו היא להוציא אותך מהעולם! ולא רק מהעולם הבא אלא גם מהעולם הזה.
חז"ל אמרו שאם נשאיר גדי או טלה ליד נחש או עקרב לא יקרה להם כלום-הגדי או הטלה ידעו להיזהר מהם. מה שאין כן תינוק: אם נשאיר אותו ליד נחש או עקרב הוא ינסה לגעת בהם ויינזק. כמו כן אם נשאיר גדי ליד בור הוא לא ייפול אבל תינוק קרוב לודאי שייפול לתוך הבור, וכל כך למה? משום ש: "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח',כא') "משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע" (רש"י שם).
ראיה נוספת שמטרת היצר היא לאבד את האדם מהעולם היא העישון, או יותר חמור: הסמים. אין שום ספק שהנזק הנגרם מהעישון או מהסמים הוא נזק בלתי הפיך. ולמרות שידיעה זו היא ברורה כשמש עדיין יש אנשים המכורים לזה. מה ההסבר? הוא מה שאמרנו: היצר מעוניין לאבד אותם מהעולם הזה ומהעולם הבא.
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (שם ה') מהי הנפש? התורה אומרת: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו', ה') מה פירוש "בכל נפשך"? מה התורה דורשת מאיתנו? אמנם חז"ל דרשו "אפילו הוא נוטל את נפשך" (ברכות סא.) אבל כשלא צריך למסור את הנפש, כשממשיכים לחיות, מה זה "בכל נפשך"?
מסביר הרב על פי הפס': "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי" (בראשית כג',ח') נפשכם פירושו רצונכם.אברהם אבינו מבקש מבני חת: אם באמת אתם רוצים לקבור את מתי שִמעו בקולי.
יוצא שהנפש הוא הרצון; כך גם בפסוק שלנו: "הנפש אשר עשו בחרן" הכוונה שעשו להם את הרצון, אברהם ושרה שינו להם את הרצון ברצון חדש: להדבק בקב"ה, "נפשתא דשעבידו לאורייתא", זהו הרצון האמיתי של הנשמה. אמנם הם היו גויים אבל גם רצונו הפנימי של הגוי הוא להיות עבד ה'; אם כן, אם אפשר לגייר אותם – מה טוב, ואם לא אז לפחות שיקבלו עליהם 7 מצוות בני נח. מעתה אנחנו חייבים להתבונן כל אחד בעצמו מהו רצונו האמיתי ואיזה תירוצים ממציא לו היצר על מנת לטורדו מן העולם. אם נבחין מראש ב"סיפורים" שלו נדע איך להתגונן מפניו.
