התורה אומרת: "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז',ז') דרשו חז"ל "מפני מי המבול – אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים" (רש"י שם)
שואל הרב נבנצל שליט"א: איך אפשר להבין את המדרש הזה, במיוחד לאור התיאור הפותח את פרשתנו על אישיותו של נח "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (שם ו', ט') מי שנאמר עליו שהתהלך את האלוקים לא מאמין במה שה' אומר לו: "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם" (שם ז',ד') עד כדי כך שרק כשהמים כבר ממש דוחקים אותו, כשכבר אי אפשר לעמוד מחוץ לתיבה בלי לטבוע, רק אז הוא משתכנע שהמבול אכן התחיל? עוד צריך להבין: חז"ל אמרו שכשנח יצא מהתיבה וראה את העולם חרב התחיל לבכות ואמר: רבש"ע, היה לך לרחם על בריותך!! ענה לו ה': עכשיו אתה אומר זאת? היית אומר כך לפני המבול, ואולי תפילתך הייתה מועילה לבטל את הגזירה! חז"ל עוד הוסיפו שלכן הנביא מכנה את המבול "מי נח" כי נח הוא זה שגרם למבול, בכך שלא התפלל למנוע אותו. ושוב קשה: איך טענה זו מסתדרת עם המדרגה הגבוהה שהייתה לנח?
מסביר הרב (בשם הר"ח שמואלביץ זצ"ל) לנח לא היו ספקות לגבי ה"יכולת" של הקב"ה להביא מבול לעולם – מי שברא את העולם יש מאין יש בכוחו להחריבו. אלא שנח לא האמין שה' ישתמש במידת דין נוראה כל כך. הוא הבין שחסד ה' הוא כל כך גדול, עד כדי כך שלא ייתכן שיעניש את בריותיו בעונש חמור שכזה, להשמיד את כל הבריות מעל פני האדמה! נח חשב שהקב"ה רק מאיים כדי שיחזרו למוטב אבל בפועל הוא לא יגיע לביצוע עונש חמור כ"כ. מחשבה כזו נובעת דווקא מתוך גדלות באמונה בה', בחסד ה'.
ע"פ זה אפשר להבין למה הוא לא התפלל לפני המבול: משום שלא האמין שיהיה מבול בפועל. על סכנה שהאדם צופה שעלולה לבוא סביר להניח שיתפלל; אבל על סכנה שהוא לא מאמין שתגיע, למה שיתפלל? רק אחרי שנח ראה שהעולם אכן נחרב וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו מתו, רק אז בכה והתפלל אבל עד אז הייתה כל כך מושרשת בו האמונה בחסדי ה' שלא ראה צורך להתפלל.
חז"ל נחלקו בפירוש הפס' "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ט'), האם המילה "בדורותיו" באה להדגיש שדווקא בדורו היה צדיק אבל אילו היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום או שמילה זו באה לשבח אותו, אם כך היה בדור שכולו רשעים כל שכן שאם היה בדורו של אברהם אבינו, היה מגיע לדרגות יותר גבוהות, שהרי הצדיקים משפיעים זה על זה. ידועים דברי הרב דסלר זצ"ל ש"בענייני אגדה וקבלה לא שייכת מחלוקת" דהיינו שגם במקומות שישנם שתי דרכים או יותר להסביר את העניין, כל אחת מהדרכים מלמדת אותנו בחינות שונות בעניין (עיין מכתב מאליהו ג' עמ' 353 ו-ב' עמ' 173 ) לפי זה מסביר הרב נבנצל שליט"א: אם נח היה בדור של צדיקים והיה נשאר ברמה שבה היה נמצא בדורו – אכן לא היה נחשב לכלום אבל האמת היא שאילו נח היה בדורו של אברהם אבינו הוא לא היה נשאר כפי שהיה בדור המבול אלא היה מתעלה לדרגות הרבה יותר גבוהות. בדרך רמז אמרו חז"ל על הפס' "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו', ח') המילה "נח" (וגם המילה "חן") בגימטרייא 58, זהו מניין השנים מלידתו של נח עד מותו של אברהם אבינו. יוצא אם כן שהשנים שנח חי בדורו של אברהם אבינו "מצא חן בעיני ה'" – דהיינו שהשיג דרגה גבוהה יותר ממה שהיה בתחילה.
נח היה אחד הצדיקים הגדולים ביותר. חז"ל אמרו שהוא היה ראוי לקבל את התורה ולמוסרה לעם ישראל. גם אברהם יצחק ויעקב היו ראויים לקבל את התורה אלא שלכל אחד מהם היה כשלון מסוים שבגללו לא זכה לכך. מי שזכה בסופו של דבר לקבל את התורה הוא משה רבנו. בספר תיקוני הזוהר (קיז', א') מובא שמשה רבנו היה גלגול של נח. נמצא שנח בגלגולו החדש (בדמות משה רבנו) אכן זכה לקבל את התורה מפני שמשה עשה מה שנח לא עשה; התפלל בעד ישראל. אפילו בעד פרעה משה התפלל, כשפרעה מבקש ממנו להעתיר בעדו, וכ"כ למה? משום שמשה רבנו הוא "איש החסד הגדול" (בדיוק כמו שהיה בגלגול הקודם) ולכן כשאין צורך שפרעה ילקה משה מתפלל עליו שלא יסבול. וכשמשה מתפלל על חטא העגל הוא אומר להקב"ה: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב',לב') הגמרא אומרת "מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם" (ברכות לב.) חז"ל אמרו: "מחני" אותיות "מי נח" לרמוז שמשה רבנו מתקן כאן את מה שקלקל בגלגול הקודם, שהרי נח לא התפלל בעד אנשי דורו, כאמור. ולכן המבול נקרא "מי נח". עד שבא משה רבנו שהיה מוכן למסור את נפשו למיתה עבור כלל ישראל. אמנם גם נח פעל במסירות נפש שהרי בנה את התיבה במשך 120 שנה על מנת שישאלו אותו בני דורו מהי הסיבה לבניית התיבה והוא יוכיח אותם ויאמר להם שה' מביא מבול לעולם. על זה לעגו לו וביזו אותו. אבל למעשה הוא לא הצליח להחזיר את בני דורו למוטב.מה שאין כן משה רבנו, ע"י שאמר "מחני נא" הצליח להחזיר את עם ישראל בתשובה. בזוהר הקדוש מובא שמשה רבנו עתיד להיות הגואל האחרון כשם שהיה הגואל הראשון. זה רמוז בפס' "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א', ט) ראשי תיבות משה.
כמו כן דבר זה רמוז בפס' "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ" (בראשית מט',י') הרומז לביאת המשיח. "שילה" בגימטרייא משה. אמנם אנו מאמינים שהמשיח הוא בן דוד אבל יכול להיות שהגואל יהיה משה רבנו, שיושיע את ישראל ויעשה משפט באויבים ולאחר מכן המלכות תהיה של בית דוד. התורה אומרת על משה "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי". הזוהר אומר: "בגי" ביג' מידות של רחמים. אומר הרב: אם נצרף ל"משה" יג' נקבל בגימטריא "משיח". הרי לנו עוד רמז שמשה יהיה המשיח לגאול אותנו מיד אויבנו. זה מה שאומר משה להקב"ה: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד', יג') דהיינו: מי שאתה שולח עכשיו להוציא את עם ישראל מיד פרעה הוא זה שתשלח לעתיד לבוא להוציא אותם משאר אומות העולם. הדביקות שלנו בתורת משה היא הגאולה האמיתית. ככל שנתחזק יותר בתורה שציווה לנו משה נזכה לקרב יותר את הגאולה.
שואל הרב נבנצל שליט"א: איך אפשר להבין את המדרש הזה, במיוחד לאור התיאור הפותח את פרשתנו על אישיותו של נח "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (שם ו', ט') מי שנאמר עליו שהתהלך את האלוקים לא מאמין במה שה' אומר לו: "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם" (שם ז',ד') עד כדי כך שרק כשהמים כבר ממש דוחקים אותו, כשכבר אי אפשר לעמוד מחוץ לתיבה בלי לטבוע, רק אז הוא משתכנע שהמבול אכן התחיל? עוד צריך להבין: חז"ל אמרו שכשנח יצא מהתיבה וראה את העולם חרב התחיל לבכות ואמר: רבש"ע, היה לך לרחם על בריותך!! ענה לו ה': עכשיו אתה אומר זאת? היית אומר כך לפני המבול, ואולי תפילתך הייתה מועילה לבטל את הגזירה! חז"ל עוד הוסיפו שלכן הנביא מכנה את המבול "מי נח" כי נח הוא זה שגרם למבול, בכך שלא התפלל למנוע אותו. ושוב קשה: איך טענה זו מסתדרת עם המדרגה הגבוהה שהייתה לנח?
מסביר הרב (בשם הר"ח שמואלביץ זצ"ל) לנח לא היו ספקות לגבי ה"יכולת" של הקב"ה להביא מבול לעולם – מי שברא את העולם יש מאין יש בכוחו להחריבו. אלא שנח לא האמין שה' ישתמש במידת דין נוראה כל כך. הוא הבין שחסד ה' הוא כל כך גדול, עד כדי כך שלא ייתכן שיעניש את בריותיו בעונש חמור שכזה, להשמיד את כל הבריות מעל פני האדמה! נח חשב שהקב"ה רק מאיים כדי שיחזרו למוטב אבל בפועל הוא לא יגיע לביצוע עונש חמור כ"כ. מחשבה כזו נובעת דווקא מתוך גדלות באמונה בה', בחסד ה'.
ע"פ זה אפשר להבין למה הוא לא התפלל לפני המבול: משום שלא האמין שיהיה מבול בפועל. על סכנה שהאדם צופה שעלולה לבוא סביר להניח שיתפלל; אבל על סכנה שהוא לא מאמין שתגיע, למה שיתפלל? רק אחרי שנח ראה שהעולם אכן נחרב וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו מתו, רק אז בכה והתפלל אבל עד אז הייתה כל כך מושרשת בו האמונה בחסדי ה' שלא ראה צורך להתפלל.
חז"ל נחלקו בפירוש הפס' "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ט'), האם המילה "בדורותיו" באה להדגיש שדווקא בדורו היה צדיק אבל אילו היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום או שמילה זו באה לשבח אותו, אם כך היה בדור שכולו רשעים כל שכן שאם היה בדורו של אברהם אבינו, היה מגיע לדרגות יותר גבוהות, שהרי הצדיקים משפיעים זה על זה. ידועים דברי הרב דסלר זצ"ל ש"בענייני אגדה וקבלה לא שייכת מחלוקת" דהיינו שגם במקומות שישנם שתי דרכים או יותר להסביר את העניין, כל אחת מהדרכים מלמדת אותנו בחינות שונות בעניין (עיין מכתב מאליהו ג' עמ' 353 ו-ב' עמ' 173 ) לפי זה מסביר הרב נבנצל שליט"א: אם נח היה בדור של צדיקים והיה נשאר ברמה שבה היה נמצא בדורו – אכן לא היה נחשב לכלום אבל האמת היא שאילו נח היה בדורו של אברהם אבינו הוא לא היה נשאר כפי שהיה בדור המבול אלא היה מתעלה לדרגות הרבה יותר גבוהות. בדרך רמז אמרו חז"ל על הפס' "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו', ח') המילה "נח" (וגם המילה "חן") בגימטרייא 58, זהו מניין השנים מלידתו של נח עד מותו של אברהם אבינו. יוצא אם כן שהשנים שנח חי בדורו של אברהם אבינו "מצא חן בעיני ה'" – דהיינו שהשיג דרגה גבוהה יותר ממה שהיה בתחילה.
נח היה אחד הצדיקים הגדולים ביותר. חז"ל אמרו שהוא היה ראוי לקבל את התורה ולמוסרה לעם ישראל. גם אברהם יצחק ויעקב היו ראויים לקבל את התורה אלא שלכל אחד מהם היה כשלון מסוים שבגללו לא זכה לכך. מי שזכה בסופו של דבר לקבל את התורה הוא משה רבנו. בספר תיקוני הזוהר (קיז', א') מובא שמשה רבנו היה גלגול של נח. נמצא שנח בגלגולו החדש (בדמות משה רבנו) אכן זכה לקבל את התורה מפני שמשה עשה מה שנח לא עשה; התפלל בעד ישראל. אפילו בעד פרעה משה התפלל, כשפרעה מבקש ממנו להעתיר בעדו, וכ"כ למה? משום שמשה רבנו הוא "איש החסד הגדול" (בדיוק כמו שהיה בגלגול הקודם) ולכן כשאין צורך שפרעה ילקה משה מתפלל עליו שלא יסבול. וכשמשה מתפלל על חטא העגל הוא אומר להקב"ה: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב',לב') הגמרא אומרת "מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם" (ברכות לב.) חז"ל אמרו: "מחני" אותיות "מי נח" לרמוז שמשה רבנו מתקן כאן את מה שקלקל בגלגול הקודם, שהרי נח לא התפלל בעד אנשי דורו, כאמור. ולכן המבול נקרא "מי נח". עד שבא משה רבנו שהיה מוכן למסור את נפשו למיתה עבור כלל ישראל. אמנם גם נח פעל במסירות נפש שהרי בנה את התיבה במשך 120 שנה על מנת שישאלו אותו בני דורו מהי הסיבה לבניית התיבה והוא יוכיח אותם ויאמר להם שה' מביא מבול לעולם. על זה לעגו לו וביזו אותו. אבל למעשה הוא לא הצליח להחזיר את בני דורו למוטב.מה שאין כן משה רבנו, ע"י שאמר "מחני נא" הצליח להחזיר את עם ישראל בתשובה. בזוהר הקדוש מובא שמשה רבנו עתיד להיות הגואל האחרון כשם שהיה הגואל הראשון. זה רמוז בפס' "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א', ט) ראשי תיבות משה.
כמו כן דבר זה רמוז בפס' "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ" (בראשית מט',י') הרומז לביאת המשיח. "שילה" בגימטרייא משה. אמנם אנו מאמינים שהמשיח הוא בן דוד אבל יכול להיות שהגואל יהיה משה רבנו, שיושיע את ישראל ויעשה משפט באויבים ולאחר מכן המלכות תהיה של בית דוד. התורה אומרת על משה "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי". הזוהר אומר: "בגי" ביג' מידות של רחמים. אומר הרב: אם נצרף ל"משה" יג' נקבל בגימטריא "משיח". הרי לנו עוד רמז שמשה יהיה המשיח לגאול אותנו מיד אויבנו. זה מה שאומר משה להקב"ה: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד', יג') דהיינו: מי שאתה שולח עכשיו להוציא את עם ישראל מיד פרעה הוא זה שתשלח לעתיד לבוא להוציא אותם משאר אומות העולם. הדביקות שלנו בתורת משה היא הגאולה האמיתית. ככל שנתחזק יותר בתורה שציווה לנו משה נזכה לקרב יותר את הגאולה.
